שלא יכנס זבוב

567 קראו את הסיפור מאת פ ם   שנות המלחמה האחרונות לאט לאט מעממות את רוח הקרב של החיילים הקרביים. אני אומר את זה מניסיון, קוראים לי יוסי, לוחם בחי"ר אחרי מסלול בגולני, היום זה חשוב להגיד שבכלל הגעתי מבית חרדי, אבל כשהתגייסתי זה לא היה כזה אישיו.. בהזדמנות אחרת אספר לכם איך הכל קרה, אבל כקורא קבוע באתר, הרגשתי את הצורך לספר לכם את מה שקרה לי לאחרונה. לא אחשוף את המקומות ושמות האנשים יהיו פיקטיביים , ברור לי שאתם מבינים למה. בהקפצה הרביעית שלנו, הוקפצנו לגזרת טולכרם, המשימות היו חלקן עם המון ראבק וקרבות, אבל היו משימות פחות "נוצצות", בטח לנו שהיינו ממש חלק אינטנסיבי ברובה של המלחמה בצפון ובדרום. כמובן שהיו הפעילויות הרגילות של מעצרים וסריקת אמל"ח (אמצעי לחימה) ועוד ועוד… אחת המשימות שנשלחנו אליה היתה לעשות חסמים זמניים, לבדוק עוברים ושבים ולקבל אינדיקציה מודיעינית עליהם וגם הפוך, מתוך הפעילויות שלנו להשיאר מודיעין בזמן שאני נותן תצפית וגיבוי לחבר'ה שלי, צמד שעשה את הבידוק, אני קולט כמה נשים שמתקדמות לעברם, לא משהו חשוד, אבל בהחלט פוטנציאל לבלגן. "אביטל, שים לב, מתקרבות לכיוונך כמה נשים" צעקתי לו. והוא, בלי להמתין שניה "וואקף" צעק להן, הן נבהלו ועצרו במקום. קראתי לחיים שנמנם לו מול סדרה טורקית או משהו בסגנון. "בא חיים, צריך לרדת רגע למטה" אמרתי לאביטל שאנחנו על זה, שימשיך בשלו ונחפה אחד על השני במקביל. השארתי את חיים שיתן חיפוי בזווית רחבה יותר והתקדמתי למרחק כמה מטרים ספורים. "כל אחת תתקדם, עם תעודה, נעביר אותכן אחת אחת, בסדר?" "שו?" קבלתי בתגובה… "מישהי פה מדברת עברית, קצת?" "אנא, כאילו אני יודעת קצת" אמרה בחורה מאחור. "תגידי להם שאחת אחת יעברו עם תעודות שנוכל לבדוק ואז תמשיכו". "זה לא חיפוש עליכם, רק מעבר ובידוק במערכת" הוספתי, לא צריכות להיות בעיות, תישארי את אחרונה בבקשה. "טוף" אחרי שהיא הסבירה הן באו אחת אחת, ניסינו להיות מקצועיים ולתקתק זריז כמה שניתן ולהעביר אותן. האחרונה, זו שדיברה עברית, הגיעה אלי, היו לה עיינים ירוקות-דבש מדהימות, אי אפשר שלא להיות מהופנט לתוכם. היא קלטה את זה, כי ראיתי את העיניים שלה מחייכות (כל שאר הפנים מכוסות) "תעודה, בבקשה" "דקה אני בודק ואני חוזר " צילמתי את הפרטים שלה לפלאפון הפרטי שלי, עד עכשיו לא יודע למה ואיך היה לי אומץ ואז החלטתי שאני צריך עוד קצת זמן איתה. חזרתי אליה ואמרתי לה "אמל, יש בעיה עם הבדיקה שלך, יקח עוד כמה דקות, אני אנסה לזרז את זה" "שוקרן, יעני, תודה" חייכתי אליה, שאלתי אם היא רוצה לשתות משהו קר אולי. האמת, היא אמרה, שהיא מאוד תשמח למים קרים. "בואי" אמרתי לה והכנסתי אותה לבוטקה עם המים, מזגתי לה כוס של מים והגשתי לה אותו. מה שקרה אח"כ היה מדהים, היא פתחה את הרעלה, או איך שקוראים לזה, כדי לשתות, המבט שלי היה עליה, וכנראה שהייתי בהלם מהיופי שלה, כי היא אמרה לי פתאום "תיזהר שלא יכנס זבוב" וחייכה חיוך מדהים. אז קלטתי שפשוט בהיתי ביופי שלה, פנים נעימות כ"כ העיניים היפות בולטות עוד יותר על הרקע של הפנים הצרות אף חמוד וקו לסת מדהים, החיוך שלה עם שיניים ישרות ולבנות, כמו ב היא אמרה לי, אצלנו יעני, שומרים את הכל לבעל, יעני לבית והסמיקה קצת. קחי עוד כוס מים ותני לי להסתכל עלייך קצת, את ממש יפיפיה אמרתי לה. בסדר יחביבי. אתה חייל נחמד, לא כולם ככה אצלכם. "למה ככה אומרת?" שמתי לב שהתחלתי לדבר כמוה. אתה מסתכל לעיניים, ללב. לא שונא בגלל אני ערביה, נכון? אמרתי לה, שהייתי שמח לראות לה את הלב אפילו להרגיש את הדפיקות לב שלה… ופחדתי שאני חוצה את הגבול. למזלי, אמל לא כ"כ הבינה אותי. אמרתי לה, את רק בת 21, יש כבר בעל? "אני עוד לא, למה אבא שלי הוא מת, יש בלאגן קצת לעשות אותי חתונה" ענתה לי. רגע, אז את עוד לא התחתנת? הייתי בהלם. "הייתי בטוח שבחורה יפה כמוך בטוח מישהו כבר תפס, ועשיתי תנועה עם הידיים.." היא חייכה, הורידה מבט, עצוב טיפה, עוד לא, אבל אינשאללה בקרוב. הרמתי לה את הפנים מהסנטר, הסתכלתי לה בעיניים, אינשאללה. נבהלתי מעצמי, פחדתי מה זה יכול לעשות, לי, לצבא, למדינה.. לך תדע מה היא תגיד ולאן זה יגיע.. חכי פה רגע, אמרתי לה, אני אבדוק אם יש התקדמות. תודה, היא חייכה חזרה. זה הרגיע אותי. כעבור שתי דקות חזרתי, פתחתי את הדלת " זהו, את יכולה ללכת, אמל" אבל היא עמדה מולי, הסתכלה עלי ואמרה לי. "מחר, אני יבוא שוב, תביא אותי לפה" אחרי שהוצאתי את אמל מהחדר ושלחתי אותה קדימה לעסקיה.. קראתי לחיים, בא, נגמר להיום תחזור לראות את הסדרות הטורקיות שלך.. חיים גדל בעיר, בחור דתי, נראה סבבה, לרגע לא חשבתי שהוא קיצוני אבל זרק לי תוך כדי שאנחנו חוזרים למעלה, שמע, צריך להרוג את כל אלה , אנחנו סתם מקשים על עצמנו, או לסגור להם את המעברים שיסתדרו, למה אנחנו צריכים להעביר אותם למדינה שלנו? שונא את הדיונים האלה, אבל עניתי לו מצד אחד אתה צודק, אבל אל תשכח שלא כולם שם רעים ואנחנו צריכים שהמעט אור הזה ינצח את החושך.. אבל לא היה לי כח להמשיך, הראש שלי ובעיקר הזין שלי היו מרוכזים באמל. הבעיה המרכזית היתה, איך אני דואג לזה שאני אהיה פה מחר, באותה עמדה, איך אני פוגש אותה שוב? תכלס, זו העמדה הכי גרועה, אתה צריך לחפות על חברים שלך באמת, אז לא יכול להיות בפלאפון ומצד שני אתה לבד.. נזכרתי תוכדי שאנחנו הולכים שראיתי שחיים מחר צריך להיות בעמדה, אז אמרתי לו, אחי, אם אתה לא בקטע, אז אני אחליף אותך מחר, חבל שתתעצבן. הוא היה בהלם, אתה רציני? אמרתי לו, אחי, עלי. תחליף אותי בעמדה × אני אהיה שם, במקומך. חיים התהלהב, אבל אני, אנירק חיכיתי למפגש הזה… הזמן עבר לאט, לאט מדי. אבל למחרת, כמו בטירונות, הייתי מתוקתק, הגעתי 10 דקות לפני הזמן להחליף את שמעון בעמדה. שמעון עוד שאל אותי אם הכל בסדר איתי? אח שלי, הכל טוב, רציתי לפנק אותך, אני יודע שקשה לך. לי היה קשה רק דבר אחד, רק קיוויתי שהוא לא ראה את זה מתחת לווסט הקרמי.. אני מרוכז בעמדה כמו שבחיים לא הייתי, עד שהגיעו כמה נשים. שוב אותו טקס, קראתי לחבר שירד איתי למטה, שוב אמרתי את המשפט שהם לא הבינו, חיפשתי אם מישהי יודעת עברית ואיזה הפתעה, מישהי אמרה שהיא, אמרתי לה שתסביר ותישאר אחרונה. יכולתי לדמיין אותה מחייכת מאוחרי הרעלה, והזין שלי עמד כבר קשה מדי… הכל התנהל כמו אתמול, אמרתי לה שיש בעיה נראה לי, זה יקח רק כמה דקות. שאלתי אותה אם היא רוצה משהו לשתות מים ונכנסנו לבוטקה עם המים הקרים… מזגתי לה ואמרתי לה שקודם תפתח כבר, שאני חייב לראות אותה. היא פתחה את הרעלה וראיתי אותה צוחקת, "למה כולם צריכים לדעת שאתה מתרגש לראות אותי?" בהתחלה לא הבנתי, אבל המבט שלה, למכנסיים שלי אמר הכל.. את יודעת, אף אחד לא ראה באמת כמה אני מתרגש, את רוצה לראות? שאלתי אותה היא היתה נבוכה ממש, ראיתי אותה מתלבטת. אמרתי לה, אני אפתח את המכנס לאט, אם את לא רוצה תגידי. פתחתי את החגורה, כפתור ראשון, חיכיתי, התחלתי להרגיש את הלחץ מהביצים לאורך כל הזין שפשוט רצה לקפוץ החוצה ראיתי אותה מציצה לכיוון ברגע ששמעה את האבזם של החגורה. הבנתי שאני בכיוון טוב, אבל רציתי יותר.. המשכתי לפתוח נשענתי לאחור, התיישבתי/נשענתי על קצה שולחן, פחדתי שברגע שאפתח עד הסוף, המכנסיים יפלו לי.. נעמדתי בתנוחה שאני נשען לאחור רגליים פתוחות מול אמל היפה, שמציצה בזהירות, כל פעם עוד קצת.. את יודעת שלא הפסקתי לחשוב עלייך מאתמול? אמרתי לה היא הרימה את הראש בסוג של התרגשות והזדהות, התחילה לענות "גם אני.." אבל באותו רגע שזיהיתי את השינוי כיוון הורדתי את המכנס ונתתי לזין שלי לקפוץ החוצה המבט של אמל עבר מהעיניים שלי ישר לזין שלי. ולא זזו משם. ראית פעם כזה? את רוצה להרגיש? את לא חייבת, אבל אם זה מעניין אותך רק, תדעי שהוא ככה רק בגללך. אמל עדיין בהתה, "מה?" היתה המילה היחידה שהיא הוציאה מהפה, בלעה את הרוק וניסתה להחזיר את המבט אלי. אמל, יפה שלי, אני שאלתי אם ראית פעם כזה ואם את רוצה לגעת, להרגיש? נראה לי שאני אנסה להכניס אותו חזרה, זה נראה לי קשה לך מדי, את לא מגיבה. הפסיכולוגיה ההפוכה בגרוש שלי עבדה. "לא"היא פלטה בקול מדי גבוהה, הבהילה את עצמה. מה לא? שאלתי אל תכניס, אני אפעם לא ראיתי כזה זה יפה זה אתה מרשה באמת לגעת? אמרתי לה שהיא יכולה לעשות איתו מה שהיא רוצה לגעת, ללטף, אפילו לתת נשיקה עם היא רוצה. אבל רק מה שהיא רוצה. והוספתי כי אם נעשה מה שאני רוצה… ועצרתי. אמל התקרבה אלי, שלושה צעדים מהוססים, אבל המבט ממוקד מטרה. המגע שלה היה כ"כ עדין ומגרה שרק בנגיעה שלה נפלטו לי טיפות שקופות של חרמנות יתר.. אמרתי לה שכדאי לנגב את זה אולי עם טישו או משהו.. היא הסתכלה עלי, ואז לא יודע מאיפה היא התכופפה וליקקה את הטיפה הזו וואו מה שזה עשה לי אמל, אל תעשי את זה למה? היא חזרה לעמוד, קרוב מדי הרגשתי את רף החרמנות שלי גואה, הלב שלי דופק ומעביר זרמי דם בפולסים גבוהים, אמל, שעדיין מחזיקה לי את הזין, מסתכלת אלי קרוב ושואלת שוב, למה? אמרתי לה, שאני לא אצליח להתאפק עוד..