הגבאי המסור

המעבר מהיישוב הקטן והמוגן לעיר הגדולה היה שוק עבור חגית ואריק. שניהם גדלו באותו יישוב, בו התחתנו והקימו את הבית הנאמן בישראל שלהם כבר בגיל 22. אחרי הכול, הבת של הרב והבן של אחד ממקימי היישוב זה שידוך קלאסי ובאמת נראה שלא היה זוג אוהב מהם. עד שיום אחד הבינו שהם לא נועדו לחיי יישוב, וככה בסוף הקיץ מצאו את עצמם עוברים לגבעת שמואל. המעבר טלטל את חייהם. מיישוב שקט לעיר הסואנת, מנוף פתוח לבניינים גבוהים, ומקהילה קטנה והומוגנית לשכנים חילונים ובית כנסת עם זוגות מודרניים. התגובה של חגית היה להסתגר בבית, משוחחת שעות עם אמה ומתנחמת בחיבוק שקיבלה מאריק בסוף היום. היא מצאה את עצמה כמהה יותר לקרבה, למין, והסקס הביישני עם אריק התקיים לעיתים תכופות יותר ויותר. בשבועות הראשונים נמנעה חגית מלהגיע לבית הכנסת החדש, אבל בראש השנה אזרה אומץ וכיתתה רגליה לשערי בית הכנסת, מתיישבת בשקט על כיסא בצד עם מחזור פתוח, חצי מתפללת חצי בוחנת את סביבתה. וזה הרגע בו קלטה את אייל. אייל היה הגבאי של בית הכנסת, בחור צעיר, לא נאה במיוחד אך עם קסם כובש. מעט שמנמן עם חיוך תמידי על הפנים, ונדמה היה שתמיד הוא יודע מה להגיד. על התפילות המורכבות בראש השנה הוא ניצח כמעט בדרך אגב, תוך כדי שהוא מוודא שהכול מתקתק וכולם מרגישים בנוח. כשמישהו היה צריך משהו הוא ידע להיות שם ראשון ולעזור, סידר מקום לכולם, ונתן תחושה שהוא מרחף בין כולם בקלילות ועוזר להעביר את התפילה בנעימות. בין כל התפילה והאנשים שסביבה, חגית לא הצליחה להתיק ממנו את המבט. רגע אחד הוא מתפלל ורגע אחר הוא מכין את החזן. מסדר מקום למתפלל חדש שהגיע בצד ימין, ומיד נמצא בצד שמאל להרים סידור שנפל. היה בו משהו כובש שחגית לא הצליחה לאפיין, אבל מצאה את עצמה בוהה בו עד ששמעה צחקוק של שתי נשים לידה. בבהלה טמנה ראשה במחזור וחזרה להתפלל, מבלי שתצליח להתרכז. לקראת השעה עשר בבוקר נשמעה דפיקה על הבמה של בית הכנסת, ואייל עומד לידה ומכריז כי הקידוש מתקיים בחוץ. כל המתפללות יצאו תוך כדי פטפוט ורק חגית יצאה לבדה, כסהרורית. אייל מיד ניגש אליה עם חיוך אבל קפא למראה המבט החלול בעיניה. חגית התנערה וחייכה, מאשרת לו שהיא בסדר. שאר התפילה חלפה ביעף, כשחגית מרימה מבטה כל כמה דקות להסתכל על אייל בפעולה. היה בו משהו שנדמה היה שיבין אותה, יכיל אותה, ייתן לה את המקום שהיא צריכה. למחרת בבוקר חגית כבר קמה בחמש, מתוך ציפייה לקראת התפילה של היום השני. המחשבה על אייל העבירה בה זרמים של התרגשות, ופתאום מצאה את עצמה כמהה אליו, כשרטיבות עדינה החלה לחלחל בין רגליה. "חגית, זה אסור!" היא חשבה לעצמה, אבל לא הצליחה להתאפק מלשלוח יד ולגעת בעצמה. אריק המשיך לישון לצידה וחגית מצאה את עצמה רועדת ללא שליטה עם שתי אצבעות בתוכה, כשהיא רק מדמיינת אותה עומדת ליד אייל. הקיטל של אריק שהיה תלוי על הקיר הזכיר לה שזה ראש השנה, אבל היא כבר לא הצליחה להפסיק והמשיכה כמו באקסטזה. כל גופה נרעד והיא גמרה בדממה, מרטיבה את הסדין ואת המזרן וקורסת על המיטה עד שאריק התעורר. אריק לא הבין למה חגית מזרזת אותו להגיע לתפילה כל כך מוקדם, אבל כבר כמה דקות לפני הם נכנסו בשערי בית הכנסת. הפעם חגית התיישבה במופגן בשורה הראשונה של עזרת הנשים, מביטה מבעד למחיצה ישירות על המתפללים. אריק ראה אותה וחייך אליה קצרות, היא הנידה אליו ראשה בחזרה, אבל מבטה היה נעוץ באייל שעמד מאחוריו. כשהגיע זמן הקידוש עמדה ליד אריק, מהורהרת, ולא שמה לב שאייל נעמד מאחוריה. "היי", חגית קפצה בבהלה, מריחה את ריח האפטר שייב החזק של אייל. "חג שמח!" אמר אריק. אחרי כמה שניות של שתיקה מביכה. "אני אייל, אני מניח שאת אשתו של אריק, נעים מאד. ברוכים הבאים לשכונה ולבית הכנסת. אם יש משהו שאתם צריכים, כל דבר, אני פה". חגית הנהנה בשקט, משפילה מבטה ומגלה שאין לו טבעת על האצבע. "תודה" היא מפטירה בקול ניחר. אריק נחלץ לעזרתה בכמה מילות נימוס שהיא כבר לא שמעה. "את בסדר?" שאל אריק ומבט מודאג בעיניו. חגית חייכה ואמרה לו "כן!", בקול שהראה שהיא התאוששה לגמרי מהמעמד המביך. כעבור כמה דקות החלו לקפל את הקידוש כדי לחזור לתפילה, חגית התנדבה לעזור לסדר. היא לקחה מגש עם שאריות, עלתה למטבחון לסדר במקרר ועשתה עוד כמה סיבובים עד שהכול היה מסודר למטה. בפעם האחרונה היא סגרה את המקרר והסתובבה כדי לגלות את אייל עומד בכניסה למטבח, הטלית סביבו והוא עם החיוך הנעים שלו. "תודה על העזרה". "בשמחה", ענתה חגית, שמחה שהקול שלה חזר לעצמו לידו. הוא המשיך לסדר דברים במטבח, מזמזם מנגינות מתוך התפילה וחג סביבה במטבחון הקטן. הריח של האפטר שייב היה כמעט ממכר, ונדמה היה שהוא מתקרב אליה יותר ויותר. "ממש כיף שאתם פה, יש לנו אחלה קהילה ונראה לי שתסתדרו כאן ממש בכיף. אחלה חבר'ה, זוגות צעירים, פעילויות וכאלה". חגית חייכה חזרה "כיף להיות פה, ממש קיבלתם אותנו יפה". פתאום הוא נעצר ונעמד מולה, קרוב. קרוב מאד. אולי אפילו קרוב מדי. "יש משהו שאני יכול לעשות עבורכם, או עבורך?" הוא שאל כשקולו הולך ונעלם ללחישה עדינה. החיוך הנעים שלו הפך לחיוך מבין, חיוך כה מגרה. הרטיבות שבה לבין רגליה של חגית, והחזה העדין שלה החל לעלות ולרדת בקצב מהיר. אייל כמובן שם לב וחייך, עשה עוד צעד קטן לקראתה. "אני ממש שמח שאת פה איתנו, חגית. ממש ממש שמח" לחש אייל לאוזנה של חגית. כשנדמה היה שנשימתה נעתקה הוא שלח לשון ארוכה מבסיס צווארה עד אוזנה, מעביר בה רטט התרגשות שמעולם לא חוותה. הנשימה שלו הייתה חמה וקרה בו זמנית, ובעודו לוחש לה לתוך האוזן תפס אותה אייל בעדינות והחל להתקרב בנשיקות לשפתיה. חגית רק התנשפה וכשאיל החל לנשק את שפתיה, לשונו חדרה לפיה בשילוב של עדינות ועוצמה שריגשה את חגית עוד יותר. תוך כדי נשיקה סוערת הנחה אותה אייל אחורנית עד שגבה נתקל בקיר. חגית השפילה מבטה ונדהמה לגלות את הזקפה האדירה שבמכנסיו. בתדהמה מהולה בסקרנות בלתי נשלטת שלחה יד והרגישה את האיבר הקשה שלו, כמו שמעולם לא הרגישה אצל אריק. כמו בקסם מצאה חגית את עצמה על הברכיים, פותחת לאייל את המכנסיים כמהופנטת. האיבר העצום של אייל פרץ החוצה, פוגע בה בקצה אפה. שניהם צחקקו לרגע, ומיד החזירו את תשומת ליבם לאירוע. לרגע עוד חלף בה הזיכרון של הפעם היחידה שמצצה לאריק, היא לא רצתה אבל הוא התעקש והיא הסכימה. הניסיון הסתיים בנשיכה קלה ומבוכה אדירה, וחגית התנצלה ואמרה שהיא לא אוהבת ולא רוצה לעשות את זה שוב. אבל כל זה השתנה בעודה בוהה באיבר הגדול והיפה של אייל. עבה ומטופח, הוא עמד לנגד עיניה והיא חשה תאווה לטעום אותו. היא עצמה עיניים והריחה אותו, מסתחררת לרגע וכמעט מתעלפת. אייל תפס את פניה בצד בחיוך וליטף את לחייה. בידו השנייה הוא הרים את האיבר והניח אותו על מצחה של חגית, מניע אותו בחושניות איטית ומלטף את פניה איתו. טיפת נוזל כפנינה יצאה מקצהו, משאירה שובל על פניה ממצחה עד לחי ימין שלה. חגית הסתכלה עליו בעיניים גדולות, מחכה לאישורו. אייל שמט את צידי הטלית שלו, תפס אותם בידיו ונשען על הקיר. חגית הייתה מוקפת בטלית שלו, ואז סימן לה אייל בתנועה בלתי מורגשת. היא הסתערה על איבר מינו כמו על דג מלוח בקידוש, שואבת ויונקת אותו בתאווה שהיא לא האמינה שקיימת בה. בעדינות החל אייל לדחוף את האיבר שלו קדימה, ראשה נוגע בקיר והאיבר העצום שלו נדחק לפיה עמוק יותר ויותר. רוק נוזל על חולצתה אבל לחגית לא אכפת. כל מה שחשוב זה לספק את אייל. הוא שולח יד ארוכה לתוך חולצתה, חופן את שדיה ומרגיש את הפטמה העדינה מתקשחת למגעו. אייל מרים את ידיה ודוחף את האיבר שלו עמוק לפיה. הוא תופס את הרוק שנוזל בצדדים בעזרת ידה, ומסמן לה להכניס אותה לתחתונים שלה. הרטיבות של הרוק פגשה רטיבות עצומה אצלה, ותוך כדי מציצה נלהבת חגית אוננה לעצמה במרץ ובהתלהבות. אייל התרחק לרגע, התכופף וחזר לאוזנה. תוך כדי ליקוקים ונשיכות עדינות היא גמרה בלהט, נושכת את שפתה כדי לא לצעוק בקולי קולות את שמו של אייל. אחרי כמה שניות אייל מעמיד אותה, לוחש "תכף שופר, צריך לחזור לבית הכנסת לעשות תשובה" ומסובב אותה אל הקיר בעמידה. מושך את שמלתה למעלה ומוריד את התחתונים. האיבר שלו חודר בקלות לכוס הרטוב שלה, והוא מתחיל לזיין אותה בקצב מהיר. פתאום היא חשה את היד שלו נותנת לה ספאנק חזק על התחת, ובמקום לכעוס היא פולטת אנחה תוך כדי חיוך לא מודע. אייל שולח יד קדימה סביבה ומאונן לה, מביא אותה לגמירה נוספת תוך שניות. חגית מתמוטטת על הרצפה, בעוד אייל נעמה מעליה, מסובב אותה אליו ומאונן מול פניה. חגית מחייכת בעוד אייל מסמן לה לפתוח את הפה, ומתחיל לגמור לתוך פיה ועל פניה מטחים חמים של זרע. חגית המומה מעצמה, איך מהסקס הביישני בחושך עם אריק הגיעה לפה, אבל הרימה מבט לאייל וחיוך ענקי כיסה את פניה. היא נעמדה, מיישרת את שמלתה ואת כיסוי הראש שלה, חיפשה במבטה מטלית לנקות את הזרע מפניה. "לא, את הכי יפה ככה. אל תדאגי". אמר אייל. והיא בטחה בו, כי זה אייל… הם ירדו חזרה לבית הכנסת, חגית חזרה למקומה בעזרת הנשים כשפניה מעוטרות בזרע ושמה לב לחיוכים מבינים סביבה. "ברוכה הבאה לקהילה" לחשה לה שכנתה. "את משלנו".