מלבי חם

403 קראו את הסיפור ישבתי בוקר אחד במשרדי, אי שם במגדל משרדים חסר ייחוד בעיר מרכזית בישראל. ישבתי לבדי, תוהה על האופן שבו העסק מתקדם, מצב השוק, לקוחות פוטנציאליים. אתם יודעים – כל השיט של עצמאי שמנסה להתמודד עם המצב הכלכלי של ישראל בשלהי ממשלת ביבי האחרונה. למרות השעה המוקדמת, הדכדוך העמוק התחיל להעמיק… התחייבויות, חובות, רצונות, הכל התערבב יחד. ניגשתי לארון המשקאות ומזגתי לעצמי כוס ויסקי (ג'ון ווקר – בלאק לייבל, אם שאלתם), וחזרתי לכורסת המנהלים שלי, צופה על רחוב ז'בוטינסקי הסואן, וממשיך לחשוב איך להתקדם. לפתע הפעמון זמזם בכניסה. תהיתי מי אמור להגיע, המנקה היתה אתמול, ובטח שהיא לא אמורה להגיע בבוקר. פגישות לא תואמו להבוקר, אבל יהיו כמה פגישות זום יותר מאוחר. הפעמון זמזם שוב. הסקרנות שלי פעפעה בי. קמתי, הלכתי אל הדלת ופתחתי אותה מעט. שתי נשים בלבוש חרדי עמדו בחיוך ממתיק סוד.  "בוקר טוב, אדוני, אנחנו מעמותת מלב"י…" "לא מעוניין" עניתי וטרקתי את הדלת. עוד תרומה לחרדים? לא מספיק תרמתי עד היום לקיום "עולם התורה" של הבטלנים האלו ששולחים את הנשים שלהם לקבץ נדבות? חשבתי שסיימתי את העניין, אבל הפעמון זמזם שוב. פתחתי שוב את הדלת, אבל רק בסדק צר, בחרך, כדי לראות את שתי הנשים שממשיכות לעמוד שם בנחת ובחיוך. "חשבתי שהבהרתי את זה שאני לא מעוניין…" המבוגרת מבין שתיהן אמרה "חכה עד שתשמע את מה שיש לי להציג, זו למעשה הצעה עסקית, לא תרומה…" סגרתי את הדלת שוב, אך במקום להיסגר, המבוגרת שלחה רגל חצופה וחטובה, ושמה אותה בין הדלת למשקוף. "תקשיב לנו, אני מתחננת, 10 דקות מזמנך, ללא השקעה נוספת מצידך". חשבתי לעצמי, נו טוב – יש לי עוד כמה שעות לבזבז עד לפגישה שלי עם הלקוח, אז מהן 10 דקות עם 2 נשים חרדיות שיקשקשו ואזרוק אותן מהמשרד? "בסדר, בואו תיכנסו, נישמע מה יש לכן לומר". פתחתי את הדלת לרווחה ושתיהן נכנסו מהדסות ומעכסות לאט. הבטתי בהן בעודן נכנסות למשרד. הן חבשו לראשן טורבנים אופנתיים, למרות החזות החרדית הן לבשו חליפות עסקים צמודות – חצאיות שחורות וחולצות לבנות, גרבו גרבונים לבנים ונעלו נעלי סטילטו שחורות עם עקב באורך 10 ס"מ. לרגע הייתי מבולבל, מה הן רוצות להציע כאן. ריח הבושם שלהם נישא באויר. מתחת לטורבן המבוגרת בצבץ שיער שחור, ועיניה החומות היו גדולות ועמוקות. חולצת הכפתורים הלבנה התפקעה משדיה הגדולים ונוצר מחשוף עמוק ומזמין אל בין שדיה. הצעירה, השפילה את מבטה וקשה היה להבחין בעיניה הכחולות והצעירות. ניכר היה שהיא צנועה יותר בהליכותיה ופחות מנוסה בענייני העולם. הן התיישבו על כיסאות הלקוח כנגד שולחן העבודה שלי. המבוגרת שביניהן פתחה: "אני נעמה, וזאת רוחל'ה. הקמנו את עמותת מלב"י – מרבות לשמח את בני ישראל. מטרת העמותה לגרום לבעלי עסקים לשמוח יותר, ובכך יהיו יותר יצרניים ובעלי תשוקה לעובד ולמנהל. אנחנו נותנות שירותי משרד עם סיום שמח לכל מנהל, מנהלת, עובד ועובדת לפי המסלול שתבחר. אם תרצה, יהיה כאן צוות עובדות וסייעות שיעבדו בחריצות ובנאמנות.  גם ישנה אפשרות לשעות עבודה למשמרות, כולל משמרות לילה. היכולות שלנו מרובות ומגוונות". "וכמה עולה התענוג הזה?" "זה תלוי מסלול כמובן" ענתה בחיוך רחב, ורכנה לעברי נותנת לשדיה המלאים לבצבץ, בחיוך מלא משמעות. רוחל'ה נתנה בה ובי מבט מלא תקווה… ניכר היה שלא נראה שהמיזם של שתי הגברות הללו התקדם יותר מדיי. "תאמרי לי, כמה לקוחות יש לכן עד היום?" שאלתי "האמת – אתה הראשון שפותח לנו את הדלת, ומוכן לשמוע אותנו, ולכן אנחנו נשמח לתת לך בוקר של שירות VIP על חשבון הבית, לשם ניסיון והדגמה. אני בטוחה שאחר כך – תמליץ עלינו לכל הבניין", ענתה רוחל'ה. קולה היה שקט ומפתה, והיא הסתכלה בעיניי באופן שאומר – "אני פה בשביל עסקים…". נעמה הביטה ברוחל'ה בהפתעה, נראה היה שלטקטיקה כזו היא לא היתה ממש מוכנה. "טוב – אז מהו שירות ה- VIP  שלכן?" רוחל'ה ענתה: "יש לנו תלבושת סדרניות מיוחדת, שאותה אנחנו לובשות כאשר אנחנו מגיעות למשרד. תמיד – 30 דקות שעת קבלת הקהל. אנחנו מנקות את המשרד, ממש לפני שאתה מגיע, בתלבושת הזו. דקה אחרי שאתה מגיע, אנחנו ממתינות כנועות לאישורך, ואז עוברות לתלבושת רשמית, להמשך העבודה המשרדית. בערב, 10 דקות לאחר צאת הלקוח האחרון, אנחנו חוזרות לתלבושת המנקה שלנו – מנקות ומסדרות את המשרד, סוגרות ויוצאות לענייננו". "זה מעניין מאד… אבל איך אני נהיה שמח מזה?" "חכה ותראה" ענתה נעמה, ונעמדה … פתחה את התיק שהיה בידה, ושלפה שתי תלבושות סדרנית חמודות. כל אחת מהן לקחה את התלבושת שלה. ואז רוחל'ה שאלה: "איפה השירותים?"; "למה את צריכה שירותים?" שאלתי? "אנחנו רוצות להחליף בגדים, קצת צניעות". נעמה הסתכלה עליה, ואז עליי בוחנת את התגובה שלי. שתיהן נראו נשים בשלות ושיודעות דבר אחד או שניים. סברתי שמצד אחד הן בעלות עסק ומצד שני מוכנות לעשות הכל על מנת לזכות בחוזה. "אני חושב שהשירותים נמצאים חצי קומה למטה במדרגות" "תודה" הן ענו שתיהן. חייכתי לעצמי – שלחתי אותן לשירותים שבקומה 23, ועד שהן ימצאו את שירותי הנשים… התקשרתי ליעקב מנהל האחזקה. "יעקב, ידידי… שמע אני צריך את העזרה שלך. אתה יכול לסגור את שירותי הנשים והגברים בקומות 21, 22, ו- 23? …כן, עכשיו…. כן אני אפצה אותך…" לקח לגברות 15 דקות לחזור כלעומת שהלכו, ובידיהן תלבושות הסדרנית. "מוזר – כל השירותים הקרובים סגורים לניקיון…" הנפתי ידיי לצדדים בייאוש מעושה "מה לעשות…?" "מה אתה מציע?" שאלה נעמה קמתי ממקומי, והתיישבתי על הספה. "לא יודע…. עד כמה אתן רוצות את החוזה?" עניתי "מאד", ענתה נעמה. "אז בואו נאמר, שעכשיו 07:30 בבוקר, היגעתן למשרד הריק, אני לא נמצא כאן, והשירותים נעולים. מה הייתן עושות?" "היינו מחליפות כאן" ענתה רוחל'ה. "מצויין, רוחל'ה!" אמרתי והנפתי את כוס הוויסקי בחיוך. "אז קדימה, לעבודה!" ניכר שרוחל'ה היתה מזועזעת מהרעיון, ופניה היפות והעדינות החווירו. נעמה שהיתה קצת יותר מבוגרת ומעורה בענייני העולם, ניגשה אליה ולחשה משהו באוזנה. רוחל'ה הנהנה בכבדות כמקבלת את בשורת איוב… הן נגשו לפינת המטבחון, מנסות להסתתר עד כמה שניתן מעיניי. תוך כדי כך, התחלתי לגלול בסלולר שלי, כאילו מתעלם מהן, אך מדי פעם נותן הצצה מהירה לכיוונן. הן החלו לפרום כל אחת את חולצת העסקים המחויטת הלבנה שלהן. נעמה עשתה זאת במהירות ונשארה בחזיית התחרה הלבנה שלה. חשבתי לעצמי – נראה שהיא באה מוכנה למפגש הזה. היא נפנתה לשחרר את החצאית שלה, והוריה אותה במהירות נותרת בביריות תחרה לבנות אוחזות את הגרבונים הלבנים שלה. היא היתה בתחתוני תחרה חצי שקופים וברור היה שערוותה מגולחת. לפתע היא שמה לב, שרוחל'ה מתקשה לפרום את כפתורי החולצה. היא נפנתה אליה, מבחינה בדמעות שמבצבצות מעיניה. היא חיבקה אותה… עודדת אותה "שה שיינה מידע'לה…. עוד מעט מסיימים…" היא נישקה אותה בעדינות על לחייה, ואז פרמה את הכפתורים של האישה הצעירה…. כשהסירה את חולצתה של רוחל'ה בצבצה בטן הריונית קטנה. ואז בהינף יד שחררה את חצאיתה של רוחל'ה וברור שהגברות הללו אינן צנועות וחסודות. גם רוחל'ה לבשה ביריות גרבונים ותחתונים תואמים לאלו של נעמה. אלא שמתחת לתחתונים של רוחל'ה בצבצה קווצת שיער בלונדינית. "אתן ממש יפהפיות!" החמאתי להן. הן הפנו את מבטן אליי, דומה היה שמעולם לא שמעו מחמאה כזו מימיהן. "אתה באמת חושב כך?" שאלה רוחל'ה. "בהחלט! שתי צאצקעס יפהפיות כמובן, לא ראיתי". אמרתי ולחצתי על השלט. רעש נעילה נשמע. נעמה נרעדה בבהלה ושדיה הכבדים קיפצו "אוי ויי! מה זה היה?" "זה? פשוט מאד! הדלת ננעלה ומצלמות הטלוויזיה במעגל סגור הופעלו…" רוחל'ה הזדעזעה בשנית. "ולמה עשית את זה?" "אני אבדוק את השירותים שלכן באופן פרטני, וכמובן בחינם… אתן תתחלנה לעבוד תחתיי, ותעבדו היטב… אחרת כל בני ברק תדע על מעלליכן!" "אתה לא תעז!" אמרה נעמה "נראה לך? הרבנית פוחצ'בסקי? מהרגע הראשון זיהיתי אותך, מעניין מה בעלך האדמו"ר היה אומר על תמונה אחת מהבוקר הזה. ואת, הרבנית זילברבוים, כלתו של האדמו"ר מקראקוביה – מה הוא היה אומר?" הן עמדו המומות, אילמות מולי… שדיהן רוטטות מעלה ומטה בתוך חזיותיהן הלבנות… כל אחת שולחת יד הססנית לכסות את מבושיהן. "אז מה אתן אומרות? שותפות?" הן עדיין עמדו באלם… "טוב – זה לא יכול להימשך ככה, גבירותיי.. אומרים שאלכוהול שובר מחיצות בין בני אדם…. " אמרתי ומזגתי 2 כוסיות של ואן-גוך תפוזים ישר מהמקפיא, והגשתי להן. "בבקשה – לחיים!" שמתי את הכוסיות בידיים של הנשים ההמומות, עטויות כיסוי ראש חרדי ולבושות לנג'ריי זנותי. "שתו בבקשה!" נעמדתי מול שתי הנשים היפות,  וקירבתי את ידיהן אל פיהן לאט… שפתותיהן הרוטטות מאימה … טעם האלכוהול על שפתיהם הקפיץ אותן קלות והן החלו ללגום את המשקה. "כן, ככה לשתות… לבלוע הכוווווול!"  לאחר שגמעו את המשקה, מזגתי להן מיד כוסית נוספת. "לחיים! בנות!" נראה היה שמשהו נשבר בהן, והפעם הן גמעו את המשקה במכה אחת. נראה היה שמשהו התעורר בהן, משהו חייתי וזימתי. לחייהן האדימו בלהט. לפתע רוחל'ה אמרה "יש לי תחושה מוזרה… תחושה שזה משהו שסברתי שיקרה, אך לא האמנתי בכך…" אמרה ולפתע הצמידה את גופה אל גופי מימין… נעמה כנשוכת נחש, קפצה והצמידה את גופה אל גופי משמאלי…. חום גופן של שתי הנשים היפות והחטובות היה מורגש היטב… נעמה לקחה יוזמה ונישקה את שפתיי ברוך, השבתי לה… אך שפתיי נלחצו בחוזקה אל שפתותיה ולשוני נכנסה באומץ אל פיה, ידי נשלחה אל עכוזה וחפנה אותה בכח. נעמה ההמומה לא נשארה חייבת והצמידה את פיה את פיותינו המתנשקים ודחפה גם היא לשון חצופה אל תוך פיותינו. ואילו את ידה הענוגה שלחה אל תוך מכנסיי, שולפת את חולצתי מהן. לפתע שתיהן דחפו אותי אל הספה. "אז רצית את שירותי ה- VIP שלנו?" שאלה נעמה בגרגרנות. הרמתי גבה תאוותנית. "כן בהחלט!" ומיד הן נפלו על ברכיהן וזחלו אליי בהידוס נמרי, עיניהן טורפות אותי, ואברי החל התקשח ומזדקר בתוך מכנסיי. עיניי כמעט יצאו מחוריהן, שתי נשים מכובדות בקהילה החרדית של בני ברק זוחלות ככלבות מיוחמות על השטיח הפרסי שעל רצפת משרדי, ולו רק בשביל הזכות שאעסיק אותן ואת שאר השפוטות החרדיות שלהן. היטתי את ראשי אחורנית כלא מאמין אל המצלמות שתיעדו את האירוע כולו, במוחי לא האמנתי למזלי הטוב, על הקופות שאעשה מעסק המלב"י הזה. הן לא המתינו, ועלו כל אחת על ארבע על הספה, ראש אישה מול רעותה… ואז נעמה התכופפה ופתחה את רוכסן מכנסיי בתנועה איטית, אברי הזדקר החוצה דרך תחתוניי יוצר אוהל בגובה 16 ס"מ אל מול פניהן. רוחל'ה לא המתינה ונישקה את הכיפה המכוסה. בינתיים שלחתי ידיי אל ראשי שתי הנשים החסודות ושפניהן ושפתותיהן הענוגות היו כנגד אברי הזקור אך המכוסה. העזתי ודחפתי את ידיי מתחת לחזיותיהן, וחפנתי את אחד מהדדיים שלהן. משכתי כל אחת  אליי  קרוב יותר אל זכרותי. נעמה נפלה ראשונה ובלעה את כלל זכרותי המכוסה בפיה כאשר ידי החלה מנגנת על שפתותי ערוותיהן המרטיבות אט אט. הן החלה לגנוח בנהמות שקטות. נעמה הרימה את פיה מעל אברי לנשום כמעה, ורוחל'ה לא שקטה והחלה מסיתה את תחתוניי חושפת את גבריותי לחלל החדר. הנשים החלו להיאנח כאשר אצבעותיי החלו ללטף את פטמותיהן. תנועת ידיי על שדיהן גרמה לתנועה של גופן קדימה ואחורה שפתיהן נוגעות לא נוגעות בכיפת גבריותי הנפוחה והזקורה. רוחל'ה הצעירה והחצופה היתה ראשונה לשלוח לשון חקרנית וללקק את אותי שם. נעמה לא חשבה לשנייה וגם היא החלה מלקקת את עמוד זכרותי. הסתכלתי עליהן מענגות בלשונותיהן את הזיין שלי תוך שהן גונחות בקולות רמים יותר כאשר אצבעותיי דופקות את הפותים שלהן. רוחל'ה לפתע אמרה :"שלוימ'לה שלי אף פעם לא דפק את הפה שלי…" בנשיפה מיוחמת. נעמה מיד ענתה "תמיד יש פעם ראשונה!" ודחפה את ראשה של רוח'לה על אברי הזקור ופיה המופתע החל לינוק את הזיין שלי. נעמה החלה לפמפם את הראש של רוחל'ה על הזין שלי, ואילו אני התחלתי להרחיב באצבעותיי את הפותים הרטובות שלהם, בהונותיי משחקות בדגדגנים התופחים שלהן. הזיין שלי נבלע כה עמוק בתוך הפה הענוג של רוח'לה שהיא החלה להיחנק, נעמה חשה בזאת והרימה את ראשה של רוחל'ה ונשקה בלהט על שפתותיה. רוחל'ה אמרה: "3 שנים של נישואין ולא עשיתי את זה, את חייבת גם!". נעמה לא היססה פתחה את פיה לרווחה, ושאבה את הכלי הפועם והזקור שלפניה אל תוך פיה. רוחל'ה פנתה אליי "אני אומרת לך, מקס, רק בגלל זה היה שווה לפגוש אותך!" עניתי לה "זוזי רגע – אני רוצה לשכב על הספה" . ידיי עזבו את מפשעותיהן של הנשים, רוחל'ה נעמדה, ואילו אני נשכב מלוא גובהי על הספה, כאשר נעמה ממשיכה לבלוע את אברי אל תוך פיה. ואז הוריתי לרוחל'ה "שבי על הפנים שלי!" היא הביטה בתימהון אל נעמה שרק הרימה את עיניה לא עוזבת את הזיין שלי, והנהנה באישור. רוחל'ה התיישבה עליי, מניחה את הפות הרטוב מכוסה התחתון הרקום והלבן על פי. שלחתי את ידי והסטתי את התחתון, חושף את הפות מכוסה שיער בלונדי רך. טיפות מיציה החלו לזלוג מתוך רוחל'ה ואני התחלתי ללקק את שפתותיה. לוחך אותן בלעיסות עדינות. רוחל'ה בתגובה החלה להניע את אגנה על פניי, דגדגנה התפוח על לשוני ושפתיי. שלחתי את ידיי אל ראשה מכוסה הטורבן של נעמה, והתחלתי לפמפם את הפה שלה באגרסיביות. "וואו את יודעת למצוץ כמו זונה אמיתית. בטח הרב פוחצ'בסקי מזיין את הפה שלך כל יום!" היא הרימה את ראשה בעוד רוחל'ה גונחת מעלינו "ועוד איך…" לא רציתי לשאול למה התכוונה, אבל אז שלחתי ידיי אל הקרסים של חזייתה החצופה ושחררתי אותם, נתתי לדדיה הגדולים להתנודד קדימה ואחורה מלטפים את אשכיי, תוך כדי המציצה האלוהית שנתנה לי. רוחל'ה המשיכה לרכב על שפתיי, כאשר החלטתי בשובבות לשחרר גם את שדיה. פטמות שדיה, שדי אישה הריונית היו כבר חומים וזקורים, כאשר ירכיה לחצו על פניי, אביונה החלה להיבנות בתוך גופה הצעיר וההריוני כאשר היא צופה בנעמה הבולעת התאווה את אברי. "אוי ויי, ויי, ויי, ויי…" החלה לזעוק, פניה מתעוותים בתאווה כאשר רעדה ולשוני דופקת את הפות שלה עמוק. "אההההה!!!" שאגה ונפלה על גופי, פניה כנגד נעמה הממשיכה למצוץ את גבריותי. רוחל'ה התנשפה כאשר שדיה לוחצות את בטני, ערוותה המתוקה מעל פניי. טיפותיה זולגות מעל שפתות פותה אל פי המנסה לרוות בצמא אותה. נעמה פתאום הרימה את ראשה, והסתכלה אליי. "אפשר להץענג על הדבר המדהים הזה?" שאלה. "אם אפשר?" שאלתי "רצוי!" עניתי. היא לא היססה לרגע, והסיתה את תחתונה מעל ערוותה המגולחת, ולעיניה הנדהמות של רוחל'ה התיישבה על אברי הזקור. היא התיישבה על אברי שהיה מונח תחתיה על בטני. היא החלה להניע את אגנה לאורך אברי הזקור, קדימה ואחורה בתנועות קצובות. רוח'לה בהתה בפין שמתחת לפות הבוטש אותו, כאשר נעמה מתענגת עליו יותר ויותר. רוחל'ה זחלה קדימה והחלה מלקקת את הכיפה על ידי הדגדגן והפות והרוכבים עליו. נעמה החלה מזדקפת מעלה כאשר שדיה מקפצים עם כל תנועה. היא החלה לגנוח, ואילו אני שלחתי יד אל שד מקפץ ויד שנייה אל ראשה של רוחל'ה דוחק אותה לענג בלשונה את האיברים המתחככים. פותה של נעמה החלה להציף את מיציה על אברי הקשוח שבין שפתותיה ומלטף את דגדגנה. היא החלה להישען אחורנית, ראשה מוטה אחוריה, שדיה מזדקרים כנגד התקרה, נעמה החלה לרעוד בחוזקה "אוי אלוקים, אוי אלוקים…. טאטע איזה כיף!!!!" צעקה בקול את האורגזמה שלה בעודה מרטיטה את ירכיה על ירכיי, פותה מלפפת את אברי הפועם. וכך גם היא קרסה על רוחל'ה חברתה הצעירה אשר לא הסירה מבט מעל המעיין המפכה שעל אברי. נתתי לשתי הגברות לנוח לדקה, ואז פקדתי :"תנו לי לקום!" הן זזו ואפשרו לי לקום, פני אחת כנגד רעותה. הסרתי את נעליי, מכנסיי ואת התחתונים, ונעמדתי מולן, אברי עדיין ניצב ובזווית אל הקרקע. "על הברכיים, שתיכן, עכשיו!" הן עשו כפקודתי. סימנתי להן עם היד להתקרב, ושתי החרדיות שהתגלו כשרמוטות מזדיינות מקצועיות התקרבו במבט שאינו יודע שובע. באבחה אחת הסרתי מעל ראשן את הטורבנים. ניכר היה שאולי להזדיין עם גבר זר בשלישייה הוא דבר שהן יכולות לעבד במוח החרדי שעבר כל כך הרבה התניות להישמע לגברים, אבל להוריד את כיסוי הראש? זה כבר היה חזק מדיי… נעמה בשיערה השחור והקצר ולרוחל'ה בשיער בלונד ארוך ושופע עמדו על ברכיהן, ראשיהן המגולים מולים הזין הזקור שלי היו בתדהמה. "מה קרה לכן, גבירותיי? עד כדי כך פגעתי בציפור הנפש שלכן?" "אהה…. אההה.. " גמגמו "זה משהו כל כך אישי…" לחשה רוחל'ה הבטתי עליה בהשתאות, הרגע גמרה כפי שלא גמרה מעולם, מצצה זין שלא הכירה קודם, וזה אישי?! פניתי לנעמה: "יש לך דקה להסביר לי מה כל כך אישי כאן, אחרת כל העסק מתבטל!" נעמה ענתה, בעודה נועצת עיניים מלאות תאווה בזין הזקור שמולה, "אישה נשואה שומרת את השיער שלה לבעלה, הפות שלה חשוף לבלניות, רופא נשים, ואחרים… השיער לא, ולכן זה כל כך אישי". "הבנתי אתכן! שתיכן הגעתן לאביונה, אבל אני – לא גמרתי. הראשונה שמגמרת אותי עם הפה שלה, תקבל בונוס בסוף היום!" שתי הנשים החרמניות לזין ולכסף שלי התנפלו על הזיין שלי בתאווה, בולעות את הזיין שלי לכל אורכו, מחליפות אחת את השנייה, דוחפות ומנסות להשתלט תהליך הגימור שלי. נעמה בהיותה יותר מבוגרת, הבינה שלא זו השיטה והחלה מלקקת את הביצים שלי, שהחלו להתמלא בחומר זרע משובח. רוחל'ה שהבנתי שזו לה הפעם הראשונה שהיא מוצצת זיין, השתלטה על המציצה. שמתי יד בוטחת על הראש הבלונדי שלה והתחלתי לפמפם את הזיין שלי עמוק יותר לתוך פיה. כיפת הזיין שלי הגיעה עד לענבל שבגרונה, שדיה מקפצות עם כל תנועה קדימה ואחורה. לשונה של נעמה ענגה את שק האשכים שלי, שהחלו להתכונן… הרמתי מבטי אל התקרה, עוצם את עיניי מההנאה של שני הפיות המענגים את אבר זכרותי. המשכתי לדפוק את הפה של רוחל'ה בעוצמה, כלי הזיין שלי בעל את הפה שלה ללא רחם. נעמה ליקקה וליטפה את שק הביצים שלי, ינקה אותו אל תוך פיה, ואז הרגשתי שאיני יכול יותר, והודעתי בשאגה "אני גומר!!!!" ויריתי את מטחי זרע אל תוך גרונה המופתע של רוחל'ה. רוחל'ה הצעירה שמעולם לא טעמה טעם זרע מימיה ובוודאי שלא ממי שאינו בעלה. החזקתי את ראשה צמוד למפשעתי מאלץ אותה לבלוע כל טיפה. לפתע שמתי לב שגם נעמה מחזיקה את ידי על ראשה של רוחל'ה ושנינו מאלצים את פיה להיבעל על ידי הזין שלי. הפין שלי התפוצץ אל תוך פיה של רוחל'ה, וטיפת הזרע האחרונה נבלעה על ידה. זזתי אחורה, זכרותי מרוקנת, והתיישבתי על הכיסא צופה בשתי הנשים החרדיות חשופות החזה הלבושות תחתוני תחרה לבנות. לפתע נעמה הפתיעה אותה וגם אותי והתנפלה על רוחל'ה בנשיקות צרפתיות מנסה לאסוף בפיה משאריות הזרע שנבלעו על ידי רוחל'ה. תחילה נעמה ליקקה מתוך פיה של רוחל'ה את טיפות הזרע האחרונות שלי, רוחל'ה נשארה בפה פתוח עיניה פתוחות בתדהמה מעצם מגע הפה הנשי בפיה, אך לאחר זמן החלה להגיב לליקוקיה של נעמה, לשונה החלה ללקק את לשונה של נעמה, לשונותיהן רקדו אישה בפי רעותה הלוך וחזור, נשימותיהן הלכו והתעמקו, גופיהן התקרבו, פטמות שדי אחת נגעו בפטמות רעותה, הן החלו להתחבק ולהתנשק בתאווה הולכת וגדלה. הן ליטפו אישה את גוף חברתה. נעמה דחקה בעדינות את רוחל'ה על גבה בעוד שדיהן נלחצות יחד. נשימותיהן נהיו עמוקות יותר ויותר. נעמה שלחה יד אל פטמותיה של רוחל'ה והחלה עם הבוהן ללטף את הפטמה הכהה, שהתקשחה כנגד מגע היד הנשית הענוגה. נעמה החלה לדחוף בגופה את רוחל'ה אל הרצפה מכוסת הלבד, נשכבת מעל רוחל'ה. הן חייכו אישה אל רעותה בחום כאילו לראשונה שתי נאהבות נפגשות. רוחל'ה שלחה יד הססנית בין ירכיה של נעמה, מרגישה את הרטיבות וחום ערוותה. הבוהן של רוחל'ה מצאה את דגדגנה של נעמה וזו החלה משפשפת אותו. נעמה שלחה גם היא יד, אבל יותר אמיצה אל מתחת לתחתוניה של רוחל'ה והחלה להכניס אצבעות אל תוך הפות הבלונדי והרטוב. הן החלו לשפשף אישה את חריץ רעותה במהירות הולכת וגוברת. מוחי סירב להאמין למראה עיניי. כאילו כל משאלותיי התממשו ברגע אחד. שתי נשים חרדיות מתחרמנות על הרצפה של המשרד שלי, מאוננות אחת לאחרת לנגד עיניי לאחר ששאבו כל טיפת מיץ גבריות מהזין שלי. הזין שלי החל להגיב למראה שלפניי, ולהתקשח שוב. הן החלו להתפתל ולהיאנח מעומקי העונג שגרמו אחת לשנייה. הן דחפו אצבעות אחת לפות חברתה עמוק יותר, מזיינות אחת את השנייה. רוחל'ה הצליחה לדחוק כבר 3 אצבעות אל הפות של נעמה שלא אחרה ודחפה את כל האגרוף שלה אל תוך הפות של רוחל'ה, מתעלמת מהריונה של השרמוטה הבלונדינית. גם רוחל'ה דחפה את כל אצבעותיה אל נעמה, והן היטו עצמן על גבן, כל אחת עושה פיסטינג לרעותה, כאשר הן נאנחות בקולות רמים יותר ויותר. "או אלוהים…" "אוי טאטע…" " זה כל כך טוב…" "אל תפסיקי… עמוק יותר" אמרה אחת לשניה, לחייהן מתאדמות מהמאמץ ומהאורגזמה המתפרצת בגופן, הן החלו לרעוד יחד כאשר הן צועקות במלוא גרונן "אההההההה!!!!" זה היה מחזה שלא האמנתי שאראה בימי חיי, חזיון של סקס לסבי בין שתי נשים חרדיות, שרק הרגע הגיעו להבנה שיש להן את היכולת לענג עד כדי פורקן, ועוד בפני גבר זר, שהזין שלו זקור איתן מולן. הן עצמו את עיניהן, מחבקות ומרגיעות אחת את השנייה, מחזירות את הנשימה שלהן לאחר האורגזמה החזקה והמטלטלת שעברו רק לפני רגע. נתתי להן מספר דקות להירגע ולנוח. יש להן הרבה לעבד על מה שעברו כרגע. הלכתי למטבחון, גם אני הייתי צריך להירגע, ואברי מטלטל מצד לצד בכבדות. מזגתי לעצמי מים קרים ושתיתי לאט, צופה בשתי הנשים הסקסיות השרועות על רצפת משרדי. "וואו – זה היה מדהים!" אמרתי בפליאה והנאה. "רוצות משהו קר לשתות?" הנחתי שהפעילות האינטנסיבית הזו ייבשה אותן. הן הרימו את ראשיהן בתדהמה. ניכר היה שהעינוג המשותף שלהן, השכיח מהן את עצם קיומי, ואת המקום שבו הן נמצאות. הסתכלו עליי בהלם ובאלם. "שאלתי: אתן רוצות משהו קר לשתות? מה ההלם הזה?"  פניתי אליהן. נעמה התרוממה והביטה אליי במבט חודר. "תגיד שמת לנו משהו בוודקה?" "ממש לא, הרבנית פוחצ'בסקי. אני ממש לא עושה דברים כאלו. אבל אתן יכולות לקבל עוד מנה אם אתן רוצות." אמרתי בחיוך נינוח. "מבחינתי – תלכי לחדר 4, ותבדקי בעצמך… אבל את יודעת את המשמעויות…". היא נעמדה וחשבה בינה לבין עצמה. רוחל'ה, נעמדה גם היא, ולקחה אותה לצד, הן הסתודדו ביידיש לכמה דקות. "הער אויס, דאָס איז אַן אַבנאָרמאַלע געדאַנק. לויפן מיט אים וואָלט געווען משוגע. פֿון דער אַנדערער זײַט, טראַכט וויפֿל געלט מיר קענען מאַכן. און חוץ דעם, ער קען אויסגלייַכן פֿאַר שלאָימעלאַס קליינעם פּעניס. איך בין נאָר 23 און ער האָט מיר גאָרנישט געטאָן אַחוץ מיך צו פֿיקן איין מאָל אַ חודש…" ("תשמעי, זה רעיון לא נורמלי. לזרום איתו זה יהיה שגעון. מצד שני תחשבי כמה כסף נוכל לעשות. וחוץ מזה, יוכל לפצות על הפין הקטן של שלוימל'ה. אני רק בת 23 והוא לא עשה לי כלום חוץ מעונתי פעם בחודש…") נראה היה שדווקא רוחל'ה נכנסה לפן העסקי, וניגשה אליי בקול מתחנחן. "אתה יודע, יש עוד כמה בנות שישמחו להצטרף לעמותה שלנו." אמרה לי בחיוך, שולחת יד בוטחת אל אברי הזקור. "אבל אנחנו רוצות להיות שותפות שוות בהכנסות הצפויות. יש לי כמה רעיונות" "נשמע הוגן לגמרי" עניתי. "אני אשב עם כמה מהעמיתים שלי ונראה איך אנחנו מחברים את הדיל ביחד" "נשמע הוגן" ענתה לי. היא הסתכלה על השעון, ואמרה: "אני צריכה לחזור לבני ברק להוציא את הבן שלי מהחיידר, אני רוצה שנמשיך". "אין בעיה" אמרתי, ושלפתי מפתח. "תחייגו לטלפון הישיר שלי עכשיו 059-xxxxxxxx, ותכנו אותי "מלבי חם"" הן התקשרו ומייד שמרתי את הטלפונים שלהן "נעמה המיוחמת" ו"רוחל'ה הרחלה". "תמתינו להוראות שלי בשעה הקרובה. מחר 07:30 אתן כאן לניקיונות ולהמתין לי לאחר מכן. עכשיו תתלבשו!" הן התלבשו מהר, וחוזרות למראה החסוד שאיתו הן נכנסו, הן עיכסו לכיוון הדלת, הסתובבו ושלחו נשיקה באוויר. רוחל'ה שהחזיקה בידית הדלת אמרה "אני מצפה לבונוס, ואני מקווה שיהיה קונוס…" התיישבתי בכיסא, והתחלתי לעשות כמה טלפונים. מחר יהיה יום עמוס.