חוקים

מוזיקה תעשייתית כבדה, איטית ומלוכלכת התנגנה ברקע בחדר בית המלון. חזקה מספיק כדי להטביע את הרעשים שניסו לפלוש מן העולם החיצון, חלשה מספיק כדי שתוכל לשמוע אותו מדבר אליה בשקט. ״תורידי את כל הבגדים שלך ותישארי עומדת במרכז החדר. ואל תזוזי, בבקשה״, ביקש ממנה בקול נמוך ורגוע. והיא? היא שמחה להיענות ועשתה כדבריו. היא הורידה את שמלתה השחורה, הפשילה את תחתוני התחרה שבחרה במיוחד לאירוע זה, פתחה את החזייה והניחה אותה על הרצפה. אז רצתה להזיז את כל הבגדים הצידה בעזרת רגלה, אך הוא אמר: ״לא. תעצרי. אל תזוזי.״ ולכן נשארה חסרת תנועה, כפי שביקש. לבוש בחולצה שחורה קצרה, המוכנסת פנימה אל מכנסי דגמ״ח ארוכים בצבע ירוק זית, הוא חג סביבה בעוד היא עירומה כולה, חשופה, כמו נשר סביב חיה פצועה בפרפורי הגסיסה האחרונים שלה. היא שמה לב שהוא ליקט בקפדנות שירים שאהבה ופרסמה בדף הפייסבוק שלה במרוצת הזמן, והיא העריכה את המאמץ ואת המחווה שהפגין כלפיה ברצונו לגרום לה להרגיש בנוח. הוא הביט בה באריכות, אישה בהירת עור כבת ארבעים, שיער חום כהה עשיר ונפוח מעט ככתר לראשה, עם מספר מועט של שערות לבנות שמעידות שאיננה כבר ילדה. לעיתים חשבה לצבוע ולהסתיר את סימני גילה אבל הוא גרם לה להרגיש שוב פעם צעירה בדיוק כמו שהיתה ברוחה. אזור המפשעה שלה היה חף משערות, לא שזה שינה לו. גם אם היתה שם ערימת שיער עבותה כיער בלהות הוא היה חושק באיזור חלציה באותה מידה, אבל היא זאת שרצתה להרגיש כך עבור עצמה ואולי גם כדי להקל על מאהבים פוטנציאליים אחרים לעשות את הדבר שהיא הכי אהבה שעושים לה. הוא הרים מהרצפה את זוג התחתונים שלה שהיו מלאים בכתמים לבנים של הפרשות שהתייבשו. מעליהן היה שביל ריר טרי עם ריח מתקתק של תשוקה לא ממומשת. הוא לקח שאיפה עמוקה שהציתה בו תשוקה אף יותר חזקה ממה שחשב שהוא יוכל לחוש בעוד הוא צועד סביבה. היא יכלה להרגיש את עיניו סורקות ברעב כל קפל, כל קימור בגוף שלה והיא התחילה להרגיש רטיבות נעימה בין רגליה. היא שמעה אותו זז מאחוריה, מתלבט מה לעשות, איפה להתחיל. השבועיים האחרונים היו סוערים עבור שניהם. הוא ענה לפייק שלה בפייסבוק על איזושהי שאלה מבלי שהוא ידע שזאת היא, וכשהיא קראה את התגובה שלו היא חזרה עשרים שנה אחורה לתקופה שהם למדו באוניברסיטה ביחד. ״אני חושבת עלייך מדי פעם, המון זמן לא דיברנו״ ההודעה קפצה לו במסנג’ר והלב שלו החסיר פעימה. ״את זוכרת מה החוקים שדיברנו עליהם לפני שהסכמנו להיפגש?״ הוא שאל. ״חובה קונדום, זה החוק הראשון, והחוק השני הוא שאתה לא נשאר לישון איתי כאן כי אתה תמיד חוזר לישון עם אשתך.״, היא אמרה מנסה לדקלם את הניסוח המדויק שהוא כתב לה בשיחה האחרונה. ״נכון מאוד.״, היא יכלה לשמוע אותו מחייך חיוך מסופק, וגם היא חייכה לעצמה שהיא עומדת בציפיות שלו עד עכשיו. ״ומה המילה הבטוחה שלך?״ הוא המשיך ושאל. ״איתך אני לא צריכה מילה בטוחה.״ היא השיבה. עברו מספר רגעים בהם היא ניסתה להבין מה הוא חושב על מה שהיא אמרה כרגע, איך יגיב, כשלפתע הרגישה נשיקה קטנה על העורף שלה, ועוד אחת על הצוואר בצד ואז חום של כף יד על המותניים שלה. היא לא זזה, ממש כמו שהוא ביקש ממנה. הוא התמקם מולה לאחר מכן והביט בעיניה ולא השפיל את מבטו כשהרימה את שלה. היא הופתעה כי הוא היה כל כך ביישן כשרק חזרו להתכתב, אבל מאז עברו שבועיים בהם חיזוריו הפכו יותר ויותר אגרסיביים והחלטיים. אם בהתחלה היה רומז ומחמיא לה על תווי פניה הרכים, ביום שלפני שנפגשו כבר לא בחל במילות זימה. ״בואי״, הוא אמר לה וכשהיא הסתובבה הוא החווה עם ידו לכיוון המיטה. היא נשכבה על גבה על הסדינים הלבנים ומשכה את עצמה אל הקצה כדי לאפשר לו מרחב תמרון. “לכבות את האור? להחשיך?” הוא שאל אותה והחל לצעוד לעבר מפסק האור, ״לא, אני רוצה להביט בך.״ היא השיבה והישירה מבט עם עיניים ירוקות עמוקות חודרות שגרמו לו להאמין לכל מילה שלה. הוא ניגש למיטה והחל לנשק נשיקות עדינות וליקוקים שכמעט ואינם נוגעים מאצבעות הרגליים שלה שהיו צבועות בלק שחור מבריק, כלפי מעלה עד שהוא הגיע אל בין רגליה. הוא עצר לרגע, השתהה ושאל ״את זוכרת את ההקלטה הקולית ששלחתי לך?״, מתגרה בה כי הוא ידע שבבירור היא תזכור. והיא בהחלט זכרה. זאת היתה הודעה שבה הוא אמר לה כמה הוא רוצה לרדת לה, לגרום לה לגמור, לגנוח, לאבד את עצמה לדעת. הוא אמר לה כמה הוא רוצה את כל כולה, שהוא רוצה לטרוף אותה. לכלות אותה. כמה טוב היא מריחה שם הוא חשב לעצמו בזמן שהוא התחיל ללקק ולטעום אותה. גניחה קטנה חמקה מבין שפתיה בזמן שהיא הרגישה גלים קטנים של חום מתפשטים מאזור המפשעה לכיוון הבטן ושאר הגוף שלה. היא פרשה את זרועותיה על המיטה ואחזה בסדינים ועצמה עיניים כשראשה שמוט לאחור. היא לא ידעה אם עברו שבע דקות או חצי שעה אבל בפעם השניה שהיא הרגישה פרץ של דגדוגים שעייף אותה וגרם לגוף שלה להרפות את עצמו היא אמרה ״אני רוצה גם כן לרדת לך״. ״הלילה הזה הוא כולו עבורך. אני כאן בשבילך. בואי נדאג לך קודם ואחר כך נראה מה יהיה.״, ולמרות שהיא באמת רצתה לגרום לו עונג ולספק אותו זה היה לה מאוד נעים להשתחרר ולהתפנק כמו חתלתולה מיוחמת ואנוכית. הרבה מהגברים שהיא היתה איתם חשבו בעיקר אם לא רק על עצמם, חלקם לא היו כאלו, אבל איתו היא הרגישה אחרת. היא הרגישה שהוא באמת מאפשר לה להתנהג ממש כמו שהיא רוצה. היא מאוד הקפידה שלא לחזר אחריו בחזרה כל הזמן הזה, כי לא היתה בטוחה איך היא מרגישה. הוא גרם לה להרגיש נאהבת, נחשקת אבל לא רצתה להוליך אותו שולל ולפגוע בו אם דברים לא יסתדרו כמו שכך לרוב קרו. כשהחמיא לה וסיפר לה כמה טוב לו לשמוע את קולה ואת מה שיש לה לומר היא כתבה לו ״אל תפסיק״, היא סימנה לבבות להודעות שגרמו לה להסמיק מעבר למסך הנייד שלה בעוד היא הולכת הביתה, קונה בסופר, שוכבת לישון לצד בעלה. והוא מאוד אהב את המרדף, את זה שהיא אפשרה לו להחמיא לה ולהמטיר עליה מילים של אהבה ושל תשוקה. וגם כשלא היתה בטוחה איך דברים יתקדמו היתה עדינה ואדיבה עם מילות הסירוב המועטות שהגתה. הוא אהב את הביישנות המתגרה שלה שהפצירה בו להמשיך ולהעניק לה את תשומת הלב שהיא כל כך רצתה. ״אני רוצה להרגיש אותך בפנים.״ היא המשיכה להקשות עליו בזמן שהוא המשיך ללקק אותה ולענג אותה, ומבלי לענות לה במילים הוא התחיל לטפס כלפי מעלה. קודם כל הפופיק שלה לסיבוב עם הלשון, ולאט לאט הידיים שלו עברו מהירכיים שלה והישבן אל צידי הגוף והשדיים שלה, כשלבסוף היא יכלה להסתכל לו בעיניים החומות-שחורות שלו והיא הרגישה איך הוא מחדיר את איבר המין שלו לתוכה מבלי למצמץ אפילו פעם אחת באיטיות. היא בלעה את הרוק שהצטבר בפה שלה בבת אחת כשהוא חדר פנימה והחל לנשק אותה בעדינות על השפתיים הקטנות והמתוקות שלה, על הצוואר שלה, ליד האוזן. היא הרגישה אותו נכנס ויוצא והיא הרגישה שהוא משתדל שלא להישען עליה כדי לא להכאיב לה אז היא משכה אותו כלפיה. היא רצתה להרגיש כאילו הבשר שלה ושלו מתאחדים ומתערבבים יחד, היא רצתה לשמוע אותו גונח אבל הוא נשאר שקט ומרוכז. היא דאגה שאולי הוא לא באמת נהנה מלעשות איתה אהבה אבל מהר מאוד השקיטה את עצמה בהבנה שאלו ספקות עצמיים שאינם במקומם. בשבועיים האחרונים הם דיברו כל יום, היא היתה מקליטה לו הודעות קוליות והוא היה כותב לה. הוא אמר לה שהוא לא אוהב את הקול של עצמו, אז היא לא לחצה ונתנה לו את המרחב שהוא היה צריך כדי להביע את מי שהוא איתה. הוא כתב לה כל כך יפה, והיא חיכתה שהוא יכתוב לה כל הזמן. כידידים באוניברסיטה הם בילו קרוב לשנתיים, אבל בדיעבד הם היו זרים כי הכירו רק על פני השטח. עכשיו זה היה שונה. עכשיו הם כבר ידעו את כל מה שצריך היה לדעת אחד על השניה. ההתמקדות האבסולוטית שלו בה גרמה לה להרגיש מיוחדת, כאילו היא האישה היחידה שנותרה בעולם כולו שגווע ומת ולא נותרו בו חיים. כאילו הם שני בני האדם האחרונים שנותרו בעולם ריק, בעולם שכולו רק מוות ודממה. ״תוריד את הקונדום, אני רוצה שתגמור לי בפנים.״ היא לחשה לו באוזן ומבלי לעצור הוא ענה לה ״את יודעת מה החוקים, נכון?״. ״לא אכפת לי.״ היא השיבה ומשכה אותו קרוב יותר אליה עוד יותר. היה נראה שהוא מגביר את הקצב וטיפות של זיעה החלו לנטוף על הגוף שלה ממנו. ״איך תסבירי את זה לבעלך?״ הוא תהה בקול, מנשק את צווארה בשקט, מלטף רכות את שיערה. ״לא אכפת לי.״ היא אמרה פעם נוספת בקול נחוש יותר והיא הרגישה כאילו משהו בו השתנה. כאילו הוא מתמסר לה באופן שלא התאפשר לו כמו מקודם. וזה שהיא ציוותה עליו באמצעות גופה והוא פשוט ציית וסר למרותה למרות ששניהם רוצים את אותו הדבר, היה לו נוח עם לקיחת האחריות שלה, עם היוזמה שלה. הוא משך את עצמו החוצה והיא ידעה את שעליה לעשות. היא שלחה זוג ידיים זריזות אל בין רגליה והפשילה את הקונדום וזרקה אותו הצידה על הרצפה. הוא נשען קדימה באיטיות ועכשיו חדר אליה כמו שהוא. בלי הגנות, בלי מחסומים, בלי שום יכולת להימנע מההשלכות של מה שהם בחרו לעשות יחד, שני נואפים מאוהבים. היא הרגישה איך הלב שלה דופק חזק יותר, מהר יותר ממקודם. הוא אמר לה כבר כמה פעמים כמה היא גורמת לו להרגיש חי, וכשהיא נזכרה במילים שלו ואיך שהוא כתב לה הזכרון הרטיט את מיתרי ליבה. היא חשה בבית החזה שלה, באיזור הלב, התרגשות ממה שעומד לקרות, ציפייה לאיך שדברים יכולים להתפתח בעתיד, את כל שלל האפשרויות. אם היא היתה אישה דתיה היא היתה קוראת למה שקרה בינהם ואיך שהם נפגשו שוב פעם במקרה השגחה עליונה. היא לא ידעה כמה זמן עבר, דקות או שעות אבל כשהיא ראתה שהוא קרוב לגמור היא רצתה לוודא שהוא לא ינסה לחמוק ממנה ברגע של חולשה או חרטה. היא כרכה את רגליה סביב מותניו ומשכה אותו חזק כלפיה ונישקה אותו נשיקה מלאת תשוקה עם לשון חודרנית שלא מרפה. היא שמעה אותו גונח בהמהום בעוד הם מתנשקים וזרם של נוזל נשפך אל תוך הגוף שלה, מעניק לה חמימות מוכרת שהיא כל כך התגעגעה והשתוקקה אליה. היא הרגישה איך הוא מתחיל לסגת החוצה ואמרה ״תעצור, אל תזוז.״. הוא עצר לבקשתה. היא חייכה אליו בעוד היא הרגישה את הזרע שלו מעמיק פנימה אל תוך גופה השָׂבֵעַ. הם הביטו בכנות זה בזו ללא מילים, בשקט, בלי לומר דבר. כשהיא הרגישה מוכנה ושעבר מספיק זמן היא יישרה את רגל שמאל, ואותתה לו במבטה לזוז. הוא התגלגל מעליה ונשכב לצידה על הסדינים הלבנים, שניהם נושמים לאט לאט ביחד, שוכבים אחד ליד השניה. ״בוא תחבק אותי, אני עייפה. אני רוצה שנישן יחד הלילה.״, והיא נשכבה על הצד לידו, מושכת את הכרית של הצד שלה אל מתחת לראש שלה למשענת. ״שניה, אני אשים את הטלפון על שקט״. והוא התקרב אליה ונצמד אליה מאחור ושם יד וליטף לה את הבטן שלה שהוא כל כך אוהב. ובזמן שהיא הקשיבה לעצמה נושמת נשימות קצרות שמתאוששות היא התחילה לשמוע נחירות קטנטנות מאחוריה, והיא חייכה בשביעות רצון ועצמה עיניים. זמן לישון. מוקדש למוריה.