בכבליה של לילי – חלק 13 ואחרון

מאת לקקן ביישן לתחילת הסיפור, לחלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 אלעד התקשר לספיר, ואז שלח לה כמה הודעות… ואז ליאן נזכרה לומר לו שספיר לומדת בבית ספר עם מדיניות סמרטפונים קשוחה במיוחד. אלעד ענה לה ב"אהא" מאוכזב, ונשכב על המיטה שלו מיואש. ליאן ניסתה לעודד אותו על ידי כך שנשכבה לידו ערומה, אבל הוא היה מותש מחגיגת הבוקר ונרדם בדיוק כשליאן ניסתה שוב למצוץ לו את האוזן. לבסוף גם היא התייאשה, ונרדמה עליו. בשתיים אחרי הצהריים צלצל הטלפון שלו. הוא ענה לשיחה במצב תודעתי למחצה, והזדקק לכמה שניות כדי להבין שמי שקוראת בשמו שהתלהבות מהצד השני היא ספיר, אחרי ששלחה לו לא פחות מעשרים ושלוש הודעות מלאות אימוג'ים. הוא ניסה להסביר לה מה קרה בימים האחרונים, אבל היה קשה להשחיל מילים קוהרנטיות בין עשרות ה"מאמיייי!!!!!!" שניחתו עליו. לבסוף סוכם שהוא פשוט יאסוף אותה מבית הספר. רגע אחרי שסגר את השיחה, הטיח אלעד את ידו במצח. "שיט!" "מה קרה, מאמי?" שאלה ליאן בזמן שחיככה את רגלה בפלג גופו התחתון. "שכחתי לספר לה על… מה שהולך פה," אמר אלעד. "אל תדאג, כפרה," ליאן חזרה לנשק לו את האוזן, "אני יסביר לה." "זה מה שחסר לי," מלמל אלעד וקם מהמיטה. הוא התלבש, יצא החוצה, נכנס לרכב וניסה להבין מה הוא אומר לספיר. ~~~~~ אי אפשר היה לומר כלום לספיר, כי היא לא הפסיקה לנשק אותו, ללטף אותו, לקרוא לו "מאמי", לספר לו מה היא רצתה שיעשו בדירה שלו, ולנסות למצוץ לו בנסיעה. אחרי ש(שוב) כמעט עשו תאונה הם הצליחו להגיע לבניין של אלעד. הם נכנסו לדירה שלו כשספיר נתלתה עליו, רגליה כמעט חונקות אותו למוות. "היי כפרה," אמרה ליאן ששכבה בחוסר מעש, לבושה תחתונים בלבד, על הספה בסלון. "היי ליאני…" ספיר מלמלה בין נשיקה אחת לשנייה, בזמן השק-קמח שאלעד עשה לך בדרך לחדר השינה. הוא זרק אותה על המיטה והעיף עליה מבט מהיר. ספיר לבשה חולצת בית ספר, שרק הבליטה את שדיה, ומכנסיים קצרצרים. האודם על שפתיה בהק בצבע ורוד. היא נראתה כמו גרסת הפורנו של תלמידת בית ספר שהפכה לחוקית לפני דקה וחצי. "את בטח עושה לי את זה בכוונה, נכון?" מלמל, ונשכב עליה. לשונותיהם נשאבו אחת לפה של השני. החולצה של ספיר עפה מיד, ואחריה החזייה והמכנסיים. היא לא לבשה תחתונים, והיתה כל כך רטובה שנטפה על המזרון. אלעד תפס בפרקי ידיה, ריתק אותה למזרון וזיין אותה בפראות, עיניו לא משו מעיניה. האורגזמה שלה הפעם לא היתה קולנית. היא התנשמה בכבדות ועצמה את עיניה. הכוס שלה התהדק סביב אלעד בתנועות קצרות ומהירות, גופה רעד. מזל שאני תופס אותה בידיים, הרהר אלעד. היא היתה שורטת לי את הגב. הוא קרא "בת זונה…" בזמן שגמר בתוכה. הם נשכבו, מתנשפים, מיוזעים ודבוקים אחת לזרועות השני. אלעד חיכה עד שנשימותיהם יסתדרו לפני שיתחיל את השיחה המביכה. משום מה ספיר לא חזרה לשטף הדיבור הרגיל שלה, אלא רק חיבקה וליטפה אותו. לבסוף החליט אלעד לשבור את השתיקה. "ספיר, אני…" "התגעגעתי אליך, מאמי," היא קטעה אותו והצמידה לו נשיקה ארוכה. "גם אני," אמר כששחררה אותו לבסוף. "יופי," חייכה והניחה את ראשה על חזהו. אלעד שקע בהירהורים. איך בדיוק ינסה לתווך לה את כל מה שקרה בשבוע האחר… "היי, מאיפה אתה מכיר את בתדודה ש'לי?" שיט. "אה… על זה רציתי לדבר איתך…" אמר אלעד באיטיות. "זוכרת… היי, זוכרת את לילי?" אלוהים, כמה שאני מטומטם. "לילי?" היא הביטה בו בעיניים גדולות ויפהפיות. "אה, אתה מתכוון שהיא עשתה עליכם איזה קטע והזדיינתם?" הוא הביטבה ומיצמץ באיטיות למשך כמה דקות. "מה קרה, מאמי?" שאלה ספיר בדאגה, "הכל טוב?" "אני… ובכן… מה שקרה זה…" מלמל אלעד ולבסוף נאנח, "כן, זה בדיוק מה שהיה. בגלל זה גם לא דיברתי איתך, המג'נונה לא רצתה שאני אתקשר אלייך, וגם אמרה לי לא לגמור או לזיין לאיזה שבוע וחצי." "אז הזדיינת עם הבתדודה שלי?" "אוקיי, אז כשאת אומרת את זה בקול רם זה באמת נשמע בעייתי," אמר אלעד, "אבל, מה שקרה זה…" "ליאניייי!!!!" קראה ספיר. ליאן הגיעה בריצה לחדר השינה. בתחתונים. "אוי, שיט," אמר אלעד בייאוש. "היי נשמה!" חייכה ליאן. "היי כפרה!" אמרה ספיר. "ממצב, מאמי?" "הכל טוב, חיים!" אמרה ספיר, "תגידי, הדוקטור ההיא אמרה לך לעשות נעים לחבר ש'לי?" "כ'ה," אמרה ליאן, "אבל אל ת'דאגי, הוא היה מה זה נחמד." "אה," אמרה ספיר, "אוקיי. ומה עשיתם?" "אז ככה," אמרה ליאן, "אז מצצתי לו אצל הדוקטור ואז גירגרתי, ואז מצצתי וגירגרתי בנסיעה לפה, ואז הוא כזה אמר לי לשכב על המיטה על ארבע, ועשינו החדת 'תנאגות, והוא נתן לי פליקים, ומה זה זיין אותי בתחת, ובבוקר מצצתי לו והוא כזה גמר לי בפנים ועל השיער, ואז עשיתי לו כזה ביד במקלחת, ועשיתי לו נעים בארוחת בוקר, ואז הוא עשה איתי מלא דברים שרואים בפורנו וכאלה, ואז אח'כך הוא אמר שהוא הכי מ'תגעגע לכוס שלך." "מה, באמת אמרת את זה?!" ספיר פערה עיניים. "ברור, אני אוהב אותך," אמר אלעד בהיסוס, "אבל לא אכפת לך כל הדברים שהיא סיפרה…" "מ… אתה מה?" "אני…" אלעד עצר לרגע ולפתע הבין מה אמר. לבסוף חייך. "כן," אמר, "אני… כן, נראה לי שאני אוהב אותך. קטע, הא?" "יו אני מתה עליך!" היא חיבקה אותו, "אני אוהבת אותך הכי בעולם!" היא ינקה את פיו, כשלשונה כמעט תולשת את שלו בתשוקה. "אוקיי, אני לא מבין מה הולך פה," מלמל אלעד כשהיא התנתקה ממנו, "אבל סבבה." "יווו איזה מתוקים אתם!" אמרה ליאן, "אפשר להצטרף?" "כ'ה, בטח!" אמרה ספיר. "רגע מה," אמר אלעד. "מאמי, זה רגע חשוב במערכת יחסים ש'לנו! צריך לחגוג!" "ברור, אבל לא חשבתי שזה יהיה ביחד עם בת הדודה הערומה שלך," אמר אלעד, "זה נראה כמו סצינה לא הגיונית בסיפור אירוטי." "רגע, יש לך בעיה עם הבתדודה ש'לי?" אמרה ספיר, "ראית איזה תחת יש עליה?" "ראה, בטח ראה," אמרה ליאן, "הוא לא פראייר החבר ש'לך." "אני יודעת," התרפקה ספיר על אלעד, "הוא כזה מאמייייי." אלעד כיווץ גבות וגירד את ראשו בעצבנות. "כן, יש לו גם זרע טעים," אמרה ליאן וקפצה למיטה, "תעשו לי מקום." "בכיף, אני הכי בעניין!" אמרה ספיר, "רק, אה, ליאני נשמה…?" "כ'ה, כפרה?" "את יודעת שאני מתה עלייך והכל," אמרה ספיר, "ואני מה זה זורמת עכשיו, אבל עוד פעם אחת את עושה נעים לחבר ש'לי בלי רשות ממני, אני מצ'רקסת ת'צורה ש'לכושלאימאימא הצולעת השרמוטה שלך." "בכיף, כפרה!" "ואתה," ספיר פנתה לאלעד שבהה בשתיהן, "אם אני תופסת אותך ליד התחת שלה בלי רשות ממני, אני חותכת ל'ך ת'זין ותוקעת בפה של הגופה ש'ך, נראה מי יקבור אותך." אלעד המשיך לבהות בה. "מה קרה, מאמי, הבהלתי אותך?" חייכה ספיר, "מרוקאית, תתרגל." "אה… לא, בכלל לא הבהלת אותי," אמר אלעד, "זה פשוט המשפט הכי נורמלי ומונוגמי שמישהו אמר בדירה הזו כבר הרבה זמן." "מונו-מה?" אמרה ספיר. "לא משנה, מותק שלי," נשק לה אלעד, "הכל טוב. אמרתי כבר שאני אוהב אותך?" ~~~~~~~ אלעד ירד מראש מהרעיון לתזז בין שתי צעירות עם ליבידו גבוה. "מאמי, אפשר שפשוט תשבי לי על הפנים?" ביקש מספיר, "אני כל כך התגעגעתי לטעם שלך. תעשי מה שבא לך עם ליאן, אני פשוט אלקק." ספיר התיישבה עליו, ועד מהרה פניו היו טבולות בכוס שלה. כלום לא עניין אותו אחרי זה, אפילו לא העצות שספיר וליאן החליפו בענייני מציצה. ליאן הראתה לספיר מה היא עושה עם הלשון והעגיל שהיה עליה, וספיר הראתה לה שהיא יודעת להכניס דברים עמוק לגרון בלי להיחנק. לפתע ספיר עצרה לרגע, והתפתלה על פניו של אלעד. הוא מצץ את הדגדגן שלה, והמיץ המתוק שלה שטף את פניו כשהיא גמרה עליו. ליאן שאלה אותה אם תרצה להתחלף, וספיר הסכימה. הן התחלפו עוד שלוש פעמים, עד שאלעד הסביר להן בעדינות שהלשון התחילה לשרוף לו. הן ליקקו לו את הזין ביחד עד שהוא גמר על הפנים של שתיהן. שלושתם שכבו חבוקים. ספיר הניחה את ראשה על חזהו של אלעד. ליאן הרדומה נצמדה אליהם. "אתה מבין שהיא חאפרית, נכון?" שברה ספיר את הדממה. "מי?" "הדוקטור לילי הזותי," אמרה ספיר, "כאילו אני מבינה שהיא עשתה לכם קצת תרגילים וכאלה ואמרה לך לא לזיין שבוע וחצי, אבל בסוף היא עדיין האימאימא של החאפרים." "למה…" אלעד הפסיק לבהות בתקרה והפנה אליה את מבטו, "למה את אומרת את זה?" "כי…" חשבה ספיר לרגע, "איך אמרת שהיא אמרה לליאן לעשות לך דברים?" "צריך לומר לה 'אולי בכל זאת' ואז היא מסכימה," אמר אלעד. "פחחחחח!" צחקה ספיר, "הרגת אותי, נשמה. ליאני!" "מ… מה?" ליאן פקחה עיניים, "מה נהיה, מאמי?" "תגידי, זוכרת את השלושה חבר'ה האלה שהתחילו איתך על החוף?" "אה אני יודע!" אמר אלעד, "'זין בינוני', 'זין גדול' ו'זיו עקום'." שתיהן לטשו בו מבט. "לא משנה," מלמל. "הקיצר," המשיכה ספיר, "למה לא רצית ללכת איתם בהתחלה?" "למה היה להם דיבור מה'זה נגוע," אמרה ליאן. "אז איך הזרימו איתך בסוף?" "ת'ראי, בהתחלה באמת לא רציתי," אמרה ליאן, "אבל אז אחד מהם אמר שאולי בכל זאת, אז אמרתי למה לא." "רגע, מה מה מה?!" קפץ אלעד, "מה היא אמרה עכשיו?" "נו מה אני אומרת לך?" אמרה ספיר, "זה בכלל לא כישוף ולא טריגר ולא אמאיית, זה הקטע של ליאן. תבקש מספיק פעמים היא תזרום על מה שתרצה." "כ'ה, לגמרי מאמי," אמרה ליאן. "מה, לא ידעת? חשבתי שזה מה שמדליק אותך, שאני אומרת לא ואז כ'ה." "רגע, רגע אחד!" אמר אלעד, "אבל… מה איתי? היא עושה לי את הקטע הזה מאז שאני אצלה." "איזה קטע?" אמרה ספיר. "שאני בא אליה, ואז היא אומרת לי להוריד בגדים, ואז אני עושה כל מה שהיא מבקשת ממני," אמר אלעד, "זה לא נורמלי." "מאמי, נשמה שלי," אמרה ספיר במבוכה, "ראית איך היא נראית?" "נו?" "אז בעצם…" אמרה ספיר בעדינות, "באת למילפית ממש כוסית שממש בא לה עליך, ואז היא אמרה לך להתפשט ולהזדיין איתה ועשית את זה?" "כן, זה בדיוק מה…" אלעד עצר. "שיט. אז זה כל מה שהיה? ואו, אני מרגיש מה זה רדוד עכשיו." "רואה?" נשקה לו ספיר, "חאפרית." "אבל רגע!" אמר אלעד, "מה איתך? היא בטח מפעילה עלייך טריגרים מהרגע שנכנסת אליה." "אה נכון," ספיר הרהרה לרגע, "כ'ה, היא עשתה לי קצת קטעים דפוקים כאלה בהתחלה. אבל מאז שאני איתך אפ'חד לא עשה עליי כלום." "מה זאת אומרת?" שאל אלעד, "יש את הקטע הזה של ה…" הוא הניף את ידו מולה והדגים נקישת אצבעות בפנטומימה. "הקטע הזה, רואה?" "נו?" שאלה ספיר, "מתי עשית לי את החרא הזה בכלל?" "אני… רגע." אלעד חשב לכמה שניות. "מתי באמת עשיתי לך את זה?" "אף פ'ם, מאמי," אמרה ספיר. "אבל איך זה יכול להיות?" אמר אלעד, "מהשנייה שאת איתי עשינו…" הוא השתתק ואז הוסיף במבוכה "…הרבה דברים." "הביאו לי חתיך בן עשרים וחמש שעובד בהייטק ויש לו דירה משלו," אמרה ספיר, "נ'ראה ל'ך אני צ'כה שיעשו עליי קטעים כאלה כדי שאני אזדיין איתו?" "רגע," אלעד לטש בה עיניים, "אז כל מה שעשינו… ז'תומרת כל מה שעשינו…" "כ'ה," עיניה של ספיר נצצו, "לגמרי." הם שוב התנשקו ארוכות. כששפתותיהם נפרדו אמר אלעד "האימאימאימא של החאפרים. איזה ביזיון, אפילו שליטה מוחית כמו שצריך אי אפשר לקבל במדינה הזו." "צודק לגמרי," פיהקה ליאן, "אני רוצה את הכסף שלי בחזרה." ספיר ואלעד בהו בה. "אה וואללה," מלמלה ליאן, "קיבלתי בחינם." "אבל היא צודקת בתכ'לס," אמרה ספיר, "צריך לעשות משהו." "בהחלט." אלעד קם מהמיטה והזדקף. "בנות!" הניף את ידו, "להתלבש! אנחנו הולכים לשם עכשיו, ועושים סוף לכל הסיפור הזה!" שתי הבנות הביטו בו בשקט. לפתע הן חייכו והחלו להתלטף. "טוב, אוקיי," התרצה אלעד, "זה יכול לחכות איזה חצי שעה, נראה לי." ~~~~~~~~ לילי ישבה בקליניקה לבדה, כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. "מי זה עכשיו, לעזאזל," היא סיננה. היא פתחה את הדלת, ואלעד פרץ פנימה, מלווה בשתי הפרחות. ספיר לבשה את בגדי בית הספר שלה, וליאן היתה לבושה בחצאית הורודה והחושפנית. היא היתה מאופרת היטב, והדיפה ריח של חדר מיטות סליזי במיוחד. "המשחק נגמר, דוקטור!" הוא אמר בקול רועם. לילי הרימה גבותיה. "הא?" "מאמי," לחשה ספיר, "זה… זה לא כזה עובד." "לעזאזל," לחש אלעד, "זה עבד לג'יימס בונד." "מה הולך פה?" סיננה לילי בקור קר כקרח. "אני אגיד לך מה הולך פה!" הרעים אלעד. ספיר נגעה לרגע בכתפו, והוא שוב התרצה. "בקיצר, לילי… אנחנו צריכים לדבר." עברה רבע שעה מאז שהם התיישבו על הספה מול הכורסה של לילי. אלעד סיים לשטוח את טענותיו. לילי הביטה בהם בפנים קפואות. "אז… נראה לי שזהו," אמר אלעד לבסוף, "זה לא יכול להימשך ככה, לילי. אנחנו אנשים בוגרים, עם חיים משלנו. את לא יכולה לשחק ככה באנשים." ספיר הניחה את ראשה על אלעד וליטפה את ירכו. ליאן, לעומת זאת, לא הסיטה את מבטה מלילי לרגע. "אהא," אמרה לילי לבסוף. "הבנתי." היא העבירה את מבטה בין שלושתם, וגירדה מעט את רקתה. לפתע לילי התכופפה קדימה, וחפנה את ראשה. יללה לא מוסברת נשמעה בחדר. "אה… הכל… בסדר?" מלמל אלעד, "לילי, מה נהיה?" "אני כבר לא יכולה יותר!" ייבבה לילי והרימה את ראשה. דמעות זלגו מעיניה. "יא אללה ש'ך, מה עשית לה?" אמרה ליאן וקמה אל לילי. היא החלה ללטף אותה. "עכשיו היא בוכה בגללך!" "אה…" אמר אלעד, "אבל, כאילו, לא סיכמנו שהיא הנבל בסיפור הזה…?" "מאמי, זה לא בסדר!" נזפה בו ספיר, "אתה פגעת בה!" "אוקיי, אני לא מבין מה הולך פה," אמר אלעד, "וזה גם ממש אנטי קליימקס, ממש לא מה שסגרנו שיהיה." "כמה אני עוד יכולה לסבול?!" בכתה לילי. ליאן הביאה לה טישו והיא קינחה את אפה. "אני נראית טוב, אני משכילה, אני אשת קריירה… אני מוצלחת, אני עושה פילאטיס ארבע פעמים בשבוע… ואני עדיין לבד!" "הכל פ'סדר, כפרה," חיבקה אותה ליאן, "יהיה טוב, מאמי…" "אני כבר בת שלושים וחמש!" ייבבה לילי, "אתם יודעים מה זה בלי זוגיות בגיל הזה?" "יו, איזו מסכנה," לחשה ספיר לאלעד. "אני רק מדגיש שזה ממש לא מה שחשבתי שיהיה," אמר אלעד, "ציפיתי לאיזה קרב הירואי מלווה בסצנת סקס פרועה בין ארבעתנו. לא ל…" הוא הביט בלילי המתייפחת, "לא לזה, בקיצר." ספיר תקעה בו מרפק. "תעודד אותה קצת! היא במצב ממש רגיש." "זה באמת יהיה נחמד…" ייבבה לילי, "אם אלעד יעודד אתי קצת." "אוקיי," אמר אלעד בהיסוס. "אולי תשב קצת לידי," אמרה לילי, "וקצת תלטף אות…" "אה, סליחה ג'ברת!" קטעה אותה ספיר, "חבר ש'לי לא מלטף אף אחת, ברור?!" "מ… מה?" מלמלה לילי, "אתם כבר… כלומר, במערכת יחסים? באמת? אמרתם כבר אחד לשנייה?" "כ'ה," חייכה ספיר וחיבקה את זרועו של אלעד. "איזה חמודיייייים!!!!" התחדש בכייה של לילי, "אני כל כך שמחה בשבילכם!" ליאן המשיכה לחבק את לילי בניסיון לנחם אותה. אלעד הבחין כי ידיה נודדות למקומות בהם פחות נוהגים ללטף בזמן תמיכה רגשית סטנדרטית. הוא חייך. "אהמ…" כחכך בגרונו, "לילי… עם מי בדיוק את מנסה לצאת וזה לא הולך?" "עם הרבה בחורים," אמרה לילי ושוב קינחה את אפה, "טינדר, אתרי הכרויות, שידוכים, פציינטים שאני מהפנטת אותם כדי שיהיו בובות מין שלי ואז אני מארגנת להם חוויות מיניות פרועות כדי שיהיו מהופנטים תחת גירוי מיני מתמיד כדי שאני אוכל לשלוט בהם. אבל כלום לא עובד!" "כן, זה באמת מוזר," אלעד גלגל עיניים ופנה אליה שוב, "תגידי… ניסית מערכת יחסים רצינית עם אישה, לשם שינוי? כלומר, אני מבין שאת נמשכת לנשים, אבל ניסית לבדוק את זה כאופציה לקשר רציני?" "מה?" מלמלה לילי בהיסוס, "לא, למה אתה שו…" ואז היא הבחינה בידה של ליאן שליטפה אותה ללא הרף על בטנה, ומדי פעם נדדה כאילו במקרה לחזה. ידה השנייה של ליאן שוטטה על גבה, ונגעה מדי פעם בערפה. ליאן הביטה בה בהערצה. "ת'גידי ג'ברת," לחשה ליאן, "איך את שומרת על התלתלים שלך ככה? זה מאמם." לילי לטשה בה מבט למשך כמה שניות, ולבסוף תפסה בראש של ליאן והצמידה אותו אליה. הן החלו להתנשק בלהט.  "את… מריחה…" מלמלה לילי בין נשיקה לנשיקה, "…כל כך… טוב…" כשבגדיהם החלו לנשור, אלעד סימן לספיר שכדאי שייתנו להם פרטיות. ""שנייה מאמי," לחשה ספיר והוציאה את הסמרטפון שלה, "תן לי לצלם. נראה לי שכדאי שננסה גם תנוחות כאלה, לא?" "מאמי…" לחש אלעד ברכות. היא התרצתה והם סגרו אחריהם את הדלת בעדינות. "ואו." מלמלה ספיר. "אני שם אלף שקל," אמר אלעד, "שעוד שעה יצטרכו להחליף שם את כל הריהוט." הוא ליטף את ספיר בעדינות ונשק לה. "אז… כאילו, אנחנו עכשיו ביחד?" "כ'ה," ציחקקה. לפתע צילצל הנייד שלו. הוא הציץ בשם על הצג ונאנח. "היי, שירה." "מה, זו אחותך?!" קפצה ספיר, "תן לי!" היא חטפה את המכשיר מידו. "היי מאמי! כ'ה, זו ספיר! כ'ה, הכל טוב. לא, אל תשאלי. כ'ה, היה קצת תקופה לא ברורה, אבל אנחנו ביחד עכשיו. לגמרי. כן, בטח. לא, הוא לא מפרק לי ת'תחת עכשיו, אפשר לדבר. מה? מתי? בטח, הכי בעניין. כ'ה, בטח, אני אוהבת! אה רגע, קחי אותו." הוא לקח ממנה את המכשיר. "מה נהיה, שירה?" "תגיד לי, זה נראה לך הגיוני…!" צרחה עליו שירה, "שבחורה כזו נופלת עליך ואתה מכניס אותה ל'תקופה לא ברורה'? מה אתה, דביל?!" "אבל, שירה…" "אתה באמת חושב שיש כל כך הרבה דגים בים?!" המשיכה לצרוח עליו, "אם הדג הכי יפה בים קופץ לך לסירה אתה אומר לו שאתה אוהב אותו, מזיין אותו ושם עליו טבעת, הבנת?!" "כן, אני…" אלעד לקח אוויר, "רגע, למה התקשרת בכלל?" "ארוחת שישי אצלי השבוע," אמרה שירה, "תבואו אלינו בשבע. סגרתי עם ספיר שאני מכינה חריימה." "אבל אני שונא חריימה!" "מי שואל אותך בכלל?!" צרחה שירה וניתקה. אלעד הכניס את הנייד לכיסו, צבט את גשר אפו ונאנח. "אז כמו שאמרתי," משך אליו את ספיר, "אנחנו, כאילו, ביחד עכשיו?" "לגמרי," אמרה ספיר, "ואחרי שתזיין אותי בדירה ש'ך עכשיו, אתה מקפיץ אותי הביתה ונכנס לומר שלום להורים ש'לי. הם יעופו עליך." "אני מאוד מקווה," אמר אלעד בהיסוס, "הם יהיו בסדר עם ה… גיל שלי?" "נ'ראה לי שכן," חייכה ספיר, "אתה מעל שמונה עשרה, לא?" -סוף- תודה לכל מי שעודד ועקב אחרי הסיפור!