שבת זכור שלא תישכח – פרק ב

15596 קראו את הסיפור מאת בני ותמר לתחילת הסיפור   החשיכה הפתאומית שבאה עם ה"קליק" של שעון השבת יצרה דממה מוחלטת בווילה. במשך כמה דקות, אף אחד לא זז. הם נשארו שרועים על הספה ועל השטיח, ארבעה גופות שבורים מעונג, כשהדבר היחיד שנשמע הוא הנשימות הכבדות והקצובות שלהם. הזיעה התקררה לאיטה על עורם תחת האוויר הצונן של הלילה הגלילי, והאור הכתום והמרצד של נרות השבת בפינה הפך את הסלון למקום אחר לגמרי. מסתורי, רך וחשוף פחות. מנדי היה הראשון שהתרומם מעט על מרפקיו. הוא הביט באיילת ששכבה מתחתיו, עיניה עצומות למחצה והיא עדיין מתנשמת בכבדות. הוא ליטף את שערה השופע שהתפזר על השטיח, מרגיש את הדביקות של נוזלי הגוף והמאמץ. "אנחנו צריכים לשתות משהו" הוא לחש, קולו צרוד מהצעקות שלפני רגע. איתי, שהיה שרוע על הספה כשראשו של פייגי נח על חזהו, הנהן לאות הסכמה. לאט לאט, הם התחילו להתנתק זה מזה, תנועות איטיות של גופים שעדיין מסוממים מהאורגזמה. הם קמו מהרצפה ומהספה, מחליקים על הבגדים שנזרקו קודם לכן בערמה. פייגי הביאה מהחדר בייבי-דול שמנת ומשכה אותו על גופה העירום, הבד הדק נצמד לעורה הרטוב. איילת החליקה לתוך כותונת תחרה שחורה, השקיפות שלה בלטה בתוך הצללים. הגברים נשארו רק עם המכנסיים, יחפים וחשופי חזה. הם צעדו לעבר המטבח, נגררים מעט. האור היחיד הגיע מהנרות בסלון ומהתצוגה הדיגיטלית של המקרר. המטבח הרגיש כמו אי של שפיות בתוך הלילה המטורף הזה. מנדי פתח את המקרר, והאור הפנימי הלבן הציף לרגע את פניהם העייפות והמרוצות. הוא הוציא את גביעי המוס המושקעים ובקבוק יין לבן קר. הם עמדו סביב האי במטבח, נשענים על השיש הקריר. איתי לקח כפית והאכיל את פייגי, שנשענה עליו. היא עצמה עיניים כשהשוקולד העשיר נמס בפיה. איילת לקחה את גביע המוס שלה ואכלה בתנועות איטיות, כשאצבעותיה נוגעות מדי פעם באלו של מנדי כשהם חלקו כפית. היה משהו אינטימי מאוד באכילה המשותפת הזו בחושך. השוקולד נמרח להן על השפתיים, והיין הקר החזיר להם מעט מהאנרגיה שאבדה. הם כמעט לא דיברו, רק החליפו מבטים שדיברו על מה שהיה, ועל מה שעוד עומד לבוא. המתח לא נעלם עם הגמירה הראשונה. הוא רק הפך לעמוק ומתמשך יותר. אחרי שסיימו את המתוק, איילת הניחה את הגביע הריק על השיש בנקישה קטנה. היא הסתכלה על איתי ואז על מנדי. "הנרות עוד דולקים" היא אמרה בשקט. מנדי הניח את ידו על מותנה, מרגיש את התחרה הדקה של הכותונת שלה. השוקולד שנותר על שפתיהם הפך לתירוץ לנשיקה ראשונה ודביקה שסימנה את תחילת הסיבוב השני. הם חזרו לסלון בצעדים שקטים. הפעם, הם לא מיהרו. הם ידעו שהסיבוב הזה יהיה שונה, ארוך יותר, מושקע יותר, כזה שמנצל כל פינה בחדר ובגוף. מנדי לא חיכה. ותוך כדי הנשיקה הוא תפס את איילת במותניה, מושך אותה אליו בחוזקה. הכותונת השחורה והקצרה שלה עלתה מעלה כשהוא השכיב אותה על ארבע ממש שם, על קצה השטיח העבה. תחת אור הנרות הכתום, ישבנה השזוף זהר בתוך החשיכה. מנדי כרע מאחוריה, ידיו הגדולות חופנות את בשרה בחוזקה, והוא נכנס לתוכה בתנועה אחת ארוכה ויציבה. איילת פלטה גניחה עמוקה שחדרה את השקט, ראשה נשמט קדימה ושערה השופע הסתיר את פניה בזמן שהיא מתחילה לנוע כנגדו בקצב הולך וגובר. במרחק נגיעה מהם, איתי הוביל את פייגי לעבר שולחן העץ הגדול. הוא הניף אותה עליו בתנועה חלקה, מפנה מקום בין שאריות הסעודה. הבייבי-דול שלה בצבע השמנת נפרש על העץ הכהה, ואיתי פיסק את רגליה הלבנות והארוכות עד הקצה, מניח אותן על כתפיו הרחבות. הוא לא חדר אליה מיד, הוא רכן קדימה, שפתיו מחפשות את אלו שלה לנשיקה ארוכה ורטובה בטעם שוקולד, בזמן שידיו מעסות את ירכיה הפנימיות בחוזקה. פייגי נאחזה בשולי השולחן, גופה מתוח כמו מיתר, עד שאיתי דחף את עצמו לתוכה בעומק שהוציא ממנה צעקה חנוקה. תחת האור המרצד, הוא חבט בה בקצב איטי ומושקע, נהנה מהחיכוך ומהצליל הקצבי של גופו הפוגע בגופה על רקע השקט של הלילה. החילוף קרה בטבעיות של חיות בלילה. איתי נסוג מפייגי לרגע, משאיר אותה מתנשפת על השולחן, ומשך את איילת מהשטיח לעבר הקיר הקרוב. הוא סובב אותה והצמיד אותה לאבן הקרירה, מרים את רגליה כך שיחבקו את מותניו. החדירה שם הייתה בוטה ואגרסיבית יותר. איילת זרקה את ראשה לאחור, עיניה עצומות והיא גונחת אל תוך החושך, בזמן שאיתי אוחז בישבנה ומטיח אותה שוב ושוב אל הקיר. באותו זמן, מנדי עבר אל אשתו פייגי שעדיין שכבה על השולחן. הוא כרע ביניהן, ידו אחת חופנת את שדה מבעד למשי הדק והשנייה מובילה אותו פנימה. פייגי כרכה את זרועותיה סביב צווארו של מנדי, מושכת אותו אליה בנשיקות רעבות, כשהיא מרגישה את החום של גופו מתערבב בזיעה הקרירה שלה. הסלון הדהד מצלילי הנשימות הכבדות וחבטות הבשר בבשר. תחת אור הנרות שדעכו לאיטם, ארבעתם נראו כגוף אחד, מורכב מאיברים שלוחצים, מושכים ומתחככים. זה לא היה הטירוף של ההתחלה, אלא חקירה מעמיקה ומיוזעת של כל זווית אפשרית. כשהנשים היו על סף פקיעה נוספת, הגברים החליטו לקחת את זה לשלב הסופי. מנדי ואיתי, שניהם קשים וטעונים באופן כמעט כואב, סימנו לנשים להתרומם. בתוך החשיכה, הם הובילו אותן, כמעט נגררות בתוך שובלי המשי והתחרה שלהן לעבר חדר השינה המרכזי, משאירים מאחור את הנרות המפרפרים ואת השוקולד שנשאר על השיש, המעבר לחדר השינה היה כמעט סהרורי. בתוך החשיכה של המסדרון, כשריח הנרות המעשנים מהסלון עדיין באפם, הם נכנסו לחלל הסגור שבו החושך היה מוחלט. פייגי ואיילת קרסו על קצה המיטה, המשי והתחרה של הבגדים שלהן מוכתמים וספוגים בזיעה, אבל העיניים שלהן היו רעבות מתמיד. ​מנדי ואיתי נעמדו מולן, צמודים זה לזה בתוך החלל המצומצם שבין המיטה לקיר. הגברים היו טעונים עד הקצה, ורידי התשוקה בולטים על גופם תחת האור הדלוח. ללא מילה, שתי הנשים החליקו מהמזרן אל השטיח הרך שלמרגלות המיטה, כורעות על ברכיהן זו לצד זו. פייגי הישירה מבט אל מנדי ואיילת אל איתי, אבל אז, בתיאום מושלם של לילה נטול עכבות, הן הצטלבו. ​פייגי שלחה יד ומשכה אליה את איתי, בעוד איילת נצמדה למנדי. זה היה מחזה של חילול קודש ועונג צרוף, שתי נשים,  צנועות וחסודות, היו כעת שקועות יחד במלאכת פורקן יצרית כל אחת לבעלה של השניה. הן השתמשו בידיהן כדי לעסות את האשכים של הגברים בתיאום, בזמן שהן לוקחות אותם פנימה בנשימות עמוקות. פייגי מצצה לאיתי בלהט, לשונה חוקרת כל וריד, בעוד איילת מעניקה למנדי את אותו טיפול רעבתני. מדי פעם הן החליפו מבטים ביניהן מעל האיברים הזקורים, עיניים נוצצות של הבנה שקטה, כשהן מתקרבות זו לזו עד שכתפיהן נגעו. ​הקולות בחדר הפכו לתערובת של מציצות רטובות וגניחות עמוקות של הגברים, שנאחזו בראשיהן של הנשים כדי לייצב את עצמם. איתי שלח יד מטה, מלטף את עורפה החשוף של פייגי, בזמן שמנדי העביר את אצבעותיו בתוך שערה של איילת. הן לא הרפו, הן הגבירו את הקצב, משתמשות בכל מה שלמדו על תשוקה בתוך הבועה הזו שבנו בגליל. הוואקום והחום של פיהן הביאו את מנדי ואיתי לנקודת האל-חזור. ​כשהמתח הפך לבלתי נסבל, הגברים משכו אותן למעלה, אל מרכז המזרן הענק. שם, הגיע הרגע הסופי. מנדי ואיתי חתרו לפורקן שלהם בטירוף של דקות אחרונות. מנדי חדר לאיילת בחוזקה, ואיתי לפייגי, עד שבשאגה אחת של שחרור הם שלפו את עצמם וגמרו עליהן, מנדי על בטנה המתוחה של איילת ואיתי על פניה וצווארה של פייגי, משאירים את חותם הלילה הזה על עורן המיוזע. ​הריקון היה מוחלט. פריקת המתח של שבועות ארוכים הסתיימה באפיסת כוחות טוטאלית. הם לא זזו כדי לנקות או להתכסות. ארבעתם פשוט קרסו זה על זה, גוף בתוך גוף, נשאבים לתוך שינה כבדה ומסוממת של שביעות רצון פראית. לא מודעים למה שיביא איתו השחר בעוד שעות אחדות   לפרק הבא