קצרצר: החייל

7300 קראו את הסיפור למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט. זה היה הזימון לזיון הכי קצר בעולם, "לא זיינתי שלושה חודשים" החייל פנה לאשה שישבה על הבר. "בוא!" היא קמה, סידרה את חצאית המיני הקצרה, הושיטה לו יד והובילה אותו אחריה לכיוון השירותים. "רגע" היא חייכה לעברו כשנכנסו לתא הקטן, התכופפה והורידה את התחתונים, "שלא יתלכלכו" שוב חייכה וכרכה אותם סביב פרק כף ידה, "שיהיה לך במה לשחק" המשיכה והרימה את חולצת הבטן הצמודה שלבשה וחשפה את שדיה, גדולים ועדיין זקופים גם בלי חזייה. "תתכונן" היא סובבה לו את הגב ובזמן שהוא סידר את נשקו בהצלב על הגב היא הרימה מאחור את שולי החצאית הקצרה, דחפה ותפסה בחגורת החצאית שלא תפריע, התכופפה אל האסלה, נשענת בידיה ופישקה רגליים, ו"בוא חייל, בוא תזיין את נגה" הזמינה אותו. החייל פתח את מכנסיו ושלשל אותם עד הברכיים, אחריהם ירדו גם התחתונים והצטרפו אליהם, "ברשותךְ" הוא נצמד מאחור וכיוון בידו את זקפתו המתוחה אל בין רגליה, אל בין שפתי הכוס הרכות, משפשף את עטרת הזין המתוחה בין השפתים ומרגיש שהיא רטובה שם, משומנת ומחכה שיבוא לתוכה. "וואו," האשה גנחה כשהוא נעץ בה את כול הזין בתנועת אגן אחת חזקה, "וואו, גדול הקטן שלךָ," ציחקקה, "תאמין לי, יש לי הרבה ניסיון". החייל שוב סידר את הנשק הצמוד על גבו, מרגיש את הקנה הקר על ישבנו החשוף, ואז אחז בשתי ידיו את מותניה והתחיל לפמפם במהירות. "לאט," היא ציחקקה, "זה לא תחרות, לאט, תהנה" והוא האט את הקצב, "כן, ככה, תמשיך" היא הדריכה אותו, "ועכשיו תשחק גם בציצים". החייל גחן מעליה וחפן את שדיה הגדולים בכפות ידיו המסוקסות, משחק בפטמות, צובט, "אווץ'" היא ציחקקה, "בעדינות, זה רגיש!", נזפה בו, "לא! למה? תמשיך!" היא עצרה בעדו כששיחרר את שדיה, "תמשיך אבל בעדינות". "כן, ככה" עודדה אותו כשחזר וחפן את שדיה, הפעם ממולל את הפטמות בעדינות מחרמנת, "כן, תמשיך," והקול שלה הפך צרוד ומפתה, "כן, ככה, ככה נגה אוהבת, כן". "כן, הנה, זה בא," היא לחשה בקול יצרי וארוטי אחרי עוד כמה פמפומים, "כן, זה בא לי," המשיכה והיה ברור מקולה ומהמבט על פניה שהיא נהנית, "חזק, יותר מהר" עודדה אותו להגביר את הקצב, "כן, ככה, כן" התנשפה. "וואו, על זה בדיוק אני חולם כבר שלושה חודשים" הוא לחש כאילו לעצמו. "למה חייל? אין חברה?" "יש, אבל גם היא מגוייסת, אני בעזה, היא בצפון ולא הִתְרָאֵינוּ" "מסכן, בטח כואב בביצים," היא ציחקקה ופלטה גניחת הנאה, "כן חייל, זיין, בשביל זה בדיוק אני פה" הוסיפה באותו קול צרוד וארוטי, "עכשיו יותר מהר, עכשיו חייל עושה לנגה שמח בטוטה". הוא הגביר שוב את הקצב, טוחן, הזין שלו יוצא ונכנס, משתפשף בין שפתי הכוס הרכים ומחליק בין קירות נרתיקה המשומנים היטב, "כן, הנה, נגה גומרת, הנה, עכשיו!" והוא הרגיש את אותו כיווץ חזק בנרתיק, "כן!" וזה היה כן רווי הנאה ותשוקה, "כן, תמשיך, נגה אוהבת מה חייל עושה לה בטוטה, חייל לא מפסיק עד שגם חייל גומר!". "אפשר בפנים?" הוא שאל קצת במבוכה. "בטח, רק בפנים, חייל לא בורח, חייל גומר לנגה בפנים" היא גנחה באותו קול זימתי, "גם חברה של חייל אוהבת בפנים?". "אוהבת, ועוד איך אוהבת". "וחייל אוהב חברה שלו?". "כן, מאד". "ואיך קוראים לחברה?" "דנה". "אז עכשיו נגה זה דנה, חייל עוצם עיניים וחושב זה דנה שהוא מזיין". "תודה" הוא עצם עיניים וחיוך רחב התפשט על פניו, "כן" גנח אחרי עוד כמה פמפומים חזקים, "כן, הנה" הרגיש איך זה בא לו. "זוכר? חייל חושב שזאת דנה שהוא מזיין," היא לחשה לו בקול מפתה, "בוא חייל, בוא תגמור לדנה בטוטה". "במנוש, היא קוראת לזה המנוש שלי" הוא גנח ושמעו בקולו שהוא מתקרב אל השיא. "בטח, במנוש," היא תיקנה במהירות, "בוא תגמור לדנה במנוש," היא עודדה אותו, "דנה רוצה להרגיש חייל שלה גומר לה עמוק שם בפנים". "הנה, קחי" הוא נעץ את עצמו הכי עמוק שהצליח, לחץ ולא זז. "כן, תן לי" היא עודדה אותו. "קחי!" הוא לחץ אפילו יותר, "קחי!!" שוב לחץ והפעם יָרָה מטח ראשון של זרע גברי רענן עמוק בתוכה. "כן, ככה, בפנים, עוד, תן לדנה עוד" היא עודדה אותו והוא ירה עוד מטח, מתנשף, שוב לוחץ ושחרר עוד מטח ועוד אחד, לוחץ ולא יוצא עד שהזין שנגמר והזין שלו התרכך, החליק ויצא. לרגע היא נשארה ככה, נשענת על יד אחת על האסלה ובשניה תלשה כמה דפי נייר טואלט מהגליל שתלוי בצד וניגבה לעצמה שם בין הרגליים, "חברה שלך בטח אוהבת כשאתה גומר לה ככה" היא התישרה ולבשה חזרה את התחתונים ורק אז הסתובבה לעברו כשהיא מסדרת חזרה את שדיה. "כמה מגיע לךְ?" החייל שאל במבוכה כשהיא גמרה לסדר חזרה את שדיה באותה חולצת בטן צמודה שהבליטה את הפטמות הנוקשות, ושלח יד לכיס הארנק. "כלום, היום חיילים בחינם" היא חייכה אליו. "ומחר?" שאל בקול מתחכם. "מחר נראה מחר" חייכה לעברו, פתחה את הדלת ויצאה. לקח לו עוד רגע להתארגן, להרים ולסגור את המכנסיים, לסדר את החולצה ולהחזיר את הנשק להצלב מקדימה. כשיצא עבר דרך הבר, האשה לא הייתה שם, רק הכוס הריקה שלה הייתה מונחת על הדלפק במקום שקודם ישבה והוא ידע שמחר הוא לא יבוא לבדוק מה החליטה, מחר הוא יהיה שוב בעזה, מחר הוא שוב יִלָּחֵם. סוף