לטלטל את טליה

19266 קראו את הסיפור החלומות הרטובים שלו בדרך כלל נגמרו כמו שהתחילו. בחלום. לא ממש רטובים. לפעמים כן. לעיתים רחוקות היה מתעורר עם שלולית קטנה ומביכה על הסדין. כן, לא פחות מהנה , הרגע הזה שבו גמר, השפיכה מתוך חלום אל מציאות מיוזעת של סדינים סתורים, שהופך את החלום למציאות דביקה, חמימה וריחנית, אבל בכל זאת. היה צריך לנקות, ליישר את הסדין. לנסות לא לשכוח את החלום. כי החלומות עצמם תמיד היו נעימים באיזה אופן לא מציאותי, והמציאות היתה במיטה… אבל ממש לא במקום… כמו נער שנתפס מאונן ע"י אביו או, גרוע מזה על ידי אימו. הבושה האיומה, בדבר שהוא כבר מזמן יודע שאין מה להתבייש בו.   לפעמים היה חולם בהקיץ ומממש את החלום באוננות מתוכננת, פחות או יותר. כשהוא מביט במסך, קורא סיפור ומלטף את עצמו. הוא השתדל למשוך את הרגע, להרחיק את הסוף המענג. לשמור מתח לקראת ההתפוצצות הדביקה… נהנה לראות את הזרם הקצר מטפטף על אצבעותיו, מחבקות את הזיין בתנועות אחרונות, ברטט שמגיע ממרכז גופו, מטפס לאורך גבו וכמו זרם חשמלי עובר במוחו. פעם היה מצנר את אצבעותיו ומרוצה כשהזרע היה מותז ממנו והלאה. או על בטנו כשהוא שוכב על גבו, נאנק כשעיניו מביטות בתקרה. והכי טוב היה כשהטיפות הראשונות נחתו על צוארו…על הסנטר… על פניו… בזמן האחרון אהב לשנות את מנח האצבעות ולכוון את רגע השפיכה כדי שהזרע ייזל על אצבעותיו החובקות, יקציף בתנועות הסיום… והריח… כן… הריח! או לגמור לתוך ידו ממש, אצבעות חובקות את כיפת הזיין, מסתירות את האיבר המתפרץ…הזרע חודר בין אצבעותיו, נמרח ברטיבות חמה ובריח חזק, גברי.   היה לו מושא קבוע לחלומות. תמיד חוזר אליה. במסך שלפניו.או בחלום ממש. הוא התאהב בה. שמר בהארד דיסק כל וידיאו שלה שמצא. אנג'לה… הגוף המושלם. לדעתו. הוא אהב כל גוף וכל צורה אבל זה היה התגלמות כל אהבותיו. השדיים הענקיים. רכים כל כך. נעים עם כל תזוזה שלה. מטריפים… הישבן הגדול. השלמות. הרוך המתפרץ. רק לשים ראש. לא חשוב היכן… לא. לא היה איכפת לו שהיא מזדיינת עם אחרים. בכל צורה ובכל צירוף אפשרי. להיפך.  וכשחשב מדוע היא? הרי שדיים גדולים ותחת עגול וגדול, גוף כזה או דומה אפשר למצוא מיד. רק מילת חיפוש מתאימה והכל גלוי ומחכה. אבל הוא ידע. היא נהנית. היא נהנית מכל רגע וכל זיון. כל זיין שנכנס אליה התקבל באהבה חייכנית. כל תנועה שלה אמרה עונג. גם כשהיא משחקת תפקיד זה היה שם, ברקע. גם כשהיא מתמסרת לכוחניות, לכאב. ושולטת בהם, אנג'לה. כן, בסדר, כולם שחקנים וזו העבודה שלהם והם בעלי יכולת מקצועית לא רגילה, יכולת עבודה שאין לו כנראה, ויש רק לאנשי מקצוע… אבל כולם חגגו סקס משוחרר מכל מגבלה וברגעים שצפה – זה היה בשבילו. רק בשבילו. אנשים שנהנים בעבודה הם תמיד מושכים יותר… מגרים.סקסיים. עם הזיין הפרטי שלו, שלוף מתוך מכנסיים פתוחים או בין הסדינים, מרוח בג'ל או מתוגבר ברוק חם, תמיד היה לבד איתם. איתה. משתתף באורגיה נהדרת. תמיד כשגמר כיוון לרגעים האלה ששדיה מיטלטלים או אחוזים ביד גברית, נשית או בידה שלה עצמה…כל כך אהב כשהיא מושכת שד, צובטת פטמה, מובילה אל לשונה, מלקקת עצמה… מושכת את הפטמה בין שפתיים לחות. בלי ספק היד השנייה הייתה שם למטה, בכוס… חלומות בהקיץ…   "תכיר. זו הסטאז'רית החדשה שלנו. טליה" על הספה ישבה אשה צעירה בעלת פנים נאות, בובתיות. מתוקות. לבושה בצניעות. צניעות דתית, כמעט. איפור כמעט לא מורגש. הרי כולנו קולטים את המציאות על פי תבניות. דתית. דוסית? חרדית? משהו לא ברור בתנוחה הביישנית. העיניים המושפלות. חיוך נבוך. בגדים שמסתירים את הלובשת. נמנעים מגילוי, שלא לדבר על חשיפה… "בוקר טוב…" מהוסס "טליה, את בתוך המשפחה. עוד תראי שאנחנו קרובים הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב. שחררי, מתוקה. נכון?" כשפניה מופנות אליו "הו, כן גבירתי. בהחלט קרובים…?" הסתירה בין המסר המקרב לפניה המרחיקה עוררה את תמיהתה ועיניה הורמו במבט שואל, שפתיים מתפשקות מעט. העיניים הינו כחולות אפורות… שפתיים מלאות… ותמימות של צעירה מופתעת מעולם זר ואחר.  ניכר שהיא לא ידעה כיצד להתאים את עצמה למקום החדש. כלומר נהיה ברור שזו סביבה לגמרי לא דתית. להיפך. מגבלות וכללי עבודה שונים לגמרי מאלה שמהם הגיעה.  אבל השמלה הזו… משהו כהה ורפוי. שמסתיר את מה שתחתיו. אותה. את עצמה. מפני מבטים. !ֵ צווארון מהודק. שרוולים ארוכים ומכופתרים (!)… פרט למעט קרסול ולפנים לא היה לא עור ולא בשר… אכן אתגר. "הנה יש לך אתגר! אתה תדריך את טליה בענייני המשרד ובמקובל כאן. אני סומכת עליך." "אוקיי בוס. מתי את משחררת לי אותה להדרכה?" "היא שלך, רם. מתי שתרצה" "עכשיו? כאן?" "למה לא? אין זמן טוב כמו עכשיו…"  הלשון המתלקקת על השפה העבירה לו מסר לא מילולי. הוא כבר הבין את מה שאמור היה להבין. טליה היתה זן נדיר במשרד. ביישנית.תמימה על גבי האבסורד . לא היה מובן לה איך נקלעה למקום.   "ראי טליה, אצלנו במשרד הדברים שונים. הכל פתוח ואפשרויות הקידום לא מוגבלות. בעיקר לנשים…" "לנשים?" "בעיקר ומעל הכל. אם תשימי לב תראי שכל דרגות הניהול הן בידי נשים. גברים תמיד יוכלו להגיע קרוב. אבל לעולם לא לטופ. נכון רמי?" הינהן ללא מילים. "לאחר שמבינים את יחסי הכוחות בחברה שלנו אפשר להתחיל ליהנות… ספר לה…" "נכון מאד. המשכורות נפלאות. יחסי אנוש טובים ומיוחדים. אני בטוח שתגלי עד כמה תוך זמן קצר…" טליה נעה בביישנות וחוסר נוחות. משהו באוירה היה זר לה. לא מובן. יותר מדי רמזים שנשענו על מידע פנימי. פנימי מדי.   "אני רואה שאת לא ממש זורמת איתנו. בואי נתחיל מהתאמה לקוד הלבוש שלנו. אני אקח אותה להתאים משהו ואז היא כולה שלך. אל תלך לשום מקום, רמי!"   רם לא היה מעולם בחדר הזה וכנראה גם לא יהיה. זו היתה מלתחת הנשים. הוא רק ידע איך הם יוצאות משם. עם חיוך גדול או חיוך קטן. ותמיד לבושות היטב. וסקסי. מרומז או מובלט. אבל תמיד… כן… תמיד.     כשחזרו שתי הנשים עיניו נפערו לרווחה. זה היה החלום שלו! הפנטזיה האולטימטיבית. לפני כן טליה נראתה כמו עוד צעירה שמנמנה בשמלה שחורה חסרת צורה. משהו צנוע ולא מוגדר. משהו שמתרחק מהגוף וחוטא לבעליו… ועכשיו… היה מעט מקום לדמיון. מדהימה! שדיים אדירים מהודקים.ללא מחשוף, אבל ברורים לגמרי תחת המעטפת המהודקת. מעוגלים. נשימות מרומזות.  רק רמז. זה הספיק. ישבן גדול ומוצק שנע עם כל צעד על הרגליים המחוטבות בנעלי עקב מספיק גבוהות כדי לשדר תנועה מרחפת, משייטת… איפור מלא.   "היי! אל תישפך לי כאן במשרד! מה אתה אומר?" "נהדרת, בוס! מדהים! איזה שינוי… קסם…כל כך … כל כך…" "תגיד. גם אתה ביישו פתאום?" "כל כך סקסית ונהדרת!"   טליה הסמוקה להטה בצניעות. "אל תתביישי מתוקה. יש לך את זה ! את גדולה!" "לא יודעת… זה כל כך חדש לי…" רם הביט בה בעיניים לחות, מלקק את שפתיו בלי משים. היא הייתה החלום הרטוב שלו! אותן פרופורציות. אותו שפע של אברים. מיניות פורצת. בלתי נשלטת. כל תנועה. כל צעד. רטט אבריה כשהלכה.מנח גופה כשעברה לשבת מולו. מפתח שמלתה כשרכנה מעט קדימה, מיישרת את השמלה  תחת אחוריה הנפלאים, מחליקה ביד נבוכה שאינה מודעת על ירכיה … "היי! עכשיו אני מעבירה אליך את טליה שלנו. אתה תכשיר אותה ותכין אותה לעבודה ולכל הקשור במשרד. צא לדרך.בזהירות ובעדינות, כן? שלא תקלקל לנו אותה… ודעי לך שאת נועדת לגדולות. רם יראה לך את הדרך. הוא מכיר אותה יותר טוב מכולם. אם יש מישהו שמבין מה אני צריכה- זה האיש!"   "כן בוס. בשמחה רם" עדיין לא בטוחה בעצמה. מגלה לאט את נשיותה. היא תגלה בקרוב את הכוח  שבנשיותה. את מה שטמון בגופה ורוצה לפרוץ.   "אני לא יודע מה כבר הבנת בקשר לחברה הזו, אבל היא מאד מיוחדת. אין כאן אפליה. משום סוג. אם כבר אז להיפך. אם יש מקום שבו אשה יכולה להגשים את עצמה מכל בחינה-זה המקום" "מכל בחינה? הכוונה לעבודה? לקידום?" "ברור. אבל לא רק" "?" "הגשמת כל נשיותה. הכל. אין מגבלות" "כל נשיותה? אתה מתכוון…" "להכל. מה שתרצי לעשות, מה שתרצי שיעשה עבורך. הכל" "ואיך… איך אני יודעת?" "כל מה שאישה מבקשת, חולמת, חושבת. הכל תוכלי לקבל. תביני, כאן אנחנו בשבילך. השתמשי בנו. כחברים.חברות. אפילו רק ככלי להגשמת חלומותיך" "ואם החלומות שלי לא נוגעים לעבודה?" הוא הרגיש שהוא מתחיל להתכוונן ולהגיע למקומות רגישים.  "כל חלום, יקירה. יבש או רטוב. זה הכל בשבילך"   לחייה הסמיקו קלות.היא נעה על הכסא, מחליקה מטה את השמלה הצמודה, מלטפת את ירכיה המושלמות. מלאות. חמות- לרגע הולך לאיבוד בתוך שאיפותיו שלו… כמה היה רוצה שידו תחליק שם… "הכל הכל" המשיך "אני כאן בשבילך. ולא רק אני. כולנו. כן, יש דרגות ויש ניהול אבל תמיד תמצאי כאן סיפוק " שפת הגוף השלימה את מה שלא נאמר. היד המחליקה על הצואר, מרימה את השיער… חם לה… התשוקה להכיר את הלא ידוע גוברת על הביישנות. המחסומים מתחילים להתרומם. השליטה ב