כולך מלאה בי

אחרי שעה של פירוק והרכבה, אני שוכבת על גבי מותשת, מזיעה ומנסה להסדיר נשימה. הוא חצי שוכב לידי וחצי גוהר מעלי, נשען על מרפק אחד והיד השניה עוברת לאורך גופי בנגיעה עדינה. מלמעלה למטה, שוב ושוב בתנועות זורמות, עדינות, מתעכב בעיקר על איזור הבטן והירכיים, מרוכז כולו בגופי, כאילו שראה אותו בפעם הראשונה. אומר בקול ספק מהורהר, ספק מודע, ספק לעצמו, ספק שאשמע. "הגוף שלך כולו מלא בי, מלא בחומר שלי" "הזיעה שלי על העור שלך, הזרע שלי ממלא את כולך" היד שלו יורדת שוב לכיוון המפשעה שלי, מלטפת בתנועות מעגליות רכות את הירכיים שלי. ושוב חוזר על המשפט. "הזרע שלי ממלא אותך, כולך מלאה בי" ואני מצליחה רק לחייך חיוך קטן ולהתפלל שלא ייגמר לנו לעולם.