חייל ומפקד – חלק ט'

758 קראו את הסיפור חייל ומפקד – חלק ט'    יובל   התעוררתי מליטוף בישבן. פקחתי עיניים בקושי, מספיק לראות את בר יוצא מהחדר. החדר כולו ישן. בלעתי רוק בקושי ולקחתי איתי את הטלפון. פתחתי את הדלת ויצאתי אל האוויר החם. מציץ לצדדים, מוודא שהשטח נקי. חוץ משנינו רק השומר תורן עמד בכניסה לפלוגה. נכנסתי לשירותים. הדלת של התא האחרון הייתה מעט פתוחה, בר היה בפנים. הוא סימן לי ואני מיהרתי להיכנס כשהוא נועל אחריי. "תשמע אתה דפוק. אם תספר לה שנינו נעלה למשפט, אז מה יוצא לך מזה?", לחשתי בעצבים. "זה על הזין שלי. לא אכפת לי. וגם לא אכפת לי שיש לך בן זוג..", אמר בחיוך מעצבן והדביק לי נשיקה. "יאללה, תוריד.." אמר ועזר לי להיפטר מהחולצה. כעבור רגע גם המכנס נפל. בר התפשט גם, קירב אותי אליו וחזר לנשק אותי תוך כדי שהוא מנסה להעיר את הזין הישנוני שלי בליטופים. נתתי לזה לסחוף אותי. אם אני רוצה לראות את שגיא בחמישי אני צריך לזרום עם זה. יודע שאם כל זה יתגלה אני יכול לשכוח לצאת הביתה השבוע.   חיבקנו אחד את השני, מתנשקים ומתלטפים בשקט. צוואר, חזה, זרועות, ישבן. המגע מחשמל ומצמרר. הגוף של בר חם באופן קבוע, נצמדתי אליו יותר. מרגיש שאני מחבק תנור. הוא חזר על מה שעשה בצהריים. מצמיד אותי לקיר ומחזיק את זרועות ידיי מאחורי גבי תוך כדי שהוא יורד לי. התחלתי לגנוח חרישית. הוא כ"כ טוב בזה. עיניו מסתכלות עליי בזמן שהוא בולע אותי, לשונו לא מזניחה אף נקודה. מכניס ומוציא ושוב מכניס ושוב מוציא, ועכשיו הוא מלקק הלוך ושוב את צד הזין כאילו זה מפוחית, נושף לי על חור השופכה וחוזר לבלוע אותו ברעבתנות בלתי נגמרת. אני מרגיש שאני קרוב. אני מטיח את ראשי אחורה על הקיר ועוצם עיניים. "מי פה בשירותים?", שואל אמיר, אחד החיילים שנמצא איתנו בכיתה. בר מתנתק ממני וממהר לשבת על מושב האסלה ועונה ברוגע: "אני". הוא מסמן לי להמשיך לעמוד ולהיות בשקט. "מה אתה מחרבן?", שואל אמיר. "חח כן", בר עונה. "מה זה הרעש שם?", מקשה אמיר. "סתם, רואה סרט. בדיוק הפרעת בסצנה טובה.." "וואלה. מה, איזה סרט?", שואל בזמן שהוא משתין בתא ליד. "עוזרת הבית". "אה, ראיתי. בן זונה של סרט. מה אתה בקטע שהוא מעמיס אותה במלון?" "חח כן. איזה כוסית…" "חחח תשמע אתה חרמן.. יאללה אח שלי לילה טוב", אמיר מוריד את המים בתא ליד, פותח את הכיור וכעבור כמה רגעים סוגר ועוזב את המקום. "לילה טוב", עונה בר. אנחנו מחכים דקה, בר פותח את הדלת בקטנה ומציץ החוצה. כעבור רגע הוא סוגר ופונה אליי מחייך: "איפה הייתי? אה, כן.." הוא חוזר לשבת על ברכיו, נוטל את הזין שלי שהספיק להיות רפוי ומכניס אותו לפה. מהר מאוד הוא חוזר להתקשות ובר שואב אותו במהירות, מקרב אותי לשיא. "בר אני קרוב! בר תשחרר, תשחרר." אני מתחנן בלחישות רמות ובר רק ממשיך למצוץ אותו, פניו מתמלאות אושר כשאני פורק את מטעני לתוכו. הוא בולע חלק, שולף אותו החוצה ומשפשף אותו על הפנים. אני ממשיך לירות מטחים של שפיך שנוחתים על לחיו וסנטרו ומשם לחזה השוקולדי שלו. המחזה הזה מטמטם ובאורח פלא אני ממשיך לייצר זרע שמלכלך את בר. כל הזמן הזה אני נלחם בעצמי לא לצרוח מעונג ורק מתנשם בכבדות. כשזה נגמר אני קורס על הרצפה, בר אוחז בי. "זה היה טעים", הוא מסכם ומנקה את עצמו עם הנייר טואלט שיושב על המתקן בצד. "עכשיו תורי", הוא מבקש/דורש ואני מבין שאין ברירה. הוא נעמד והביצים שלו מעט מכות בפי. אני אוחז באיבר ומלקק אותן בתנועות מעגליות, גורם לו לגנוח. זה מחרמן ואני מלטף בהיסח הדעת את איברי. אני מגביר את קצב הליקוק ועכשיו אני גם שואב לו אותן, מדמיין שזה חטיף שוקולד. הוא תופס בראשי בחוזקה ודוחף אותו עוד ועוד. הלשון שלי מטיילת על כל האזור בזמן שידי הימנית מביאה לו ביד ובשמאלית אני משפשף לעצמי. כעבור זמן קצר אני ממצה ומנסה להתמודד עם גודל איברו תוך כדי שהוא דוחף אותו לגרוני. כמובן שאני לא מצליח לבלוע הכל, אני נחנק ומשתעל והוא לא מוותר לי. אז אני עוצר הכל ונותן לו כזה מבט שהוא מבין ומשחרר אותי. אני ממשיך למצוץ לו מתוך מחויבות ולא מתוך חיבה. אני לא מנסה לענג אותו, יותר לרצות אותו. אני שומע שהוא קרוב לפי האנחות הכבדות שלו. אני מוציא אותו מהפה ומביא לו ביד. הוא מסתכל עליי במבט שואל. אני מניד בראשי. אני ממש לא מתכוון לבלוע או שיגמור לי על הפנים. "תגמור באסלה", אני לוחש. הוא מתעצבן אבל מבין שגם לאיומים שלו יש גבול. הוא מריץ את ידו מהר ופולט כמות ענקית וצמיגית לאסלה. התחלחלתי מהמחשבה שהוא רצה שאבלע את זה. הוא הוריד את המים, ניקה את שנינו ונישק אותי. "מתי אני חודר אליך?", שאל בלחישה. עיניו בוחנות אותי. "לא יודע בר, לא מתאים עכשיו. בוא נלך לישון, אני גמור.." התלבשנו בשקט, מלקטים את הבגדים שלנו מהרצפה. הוא יצא וביקש שאני אחכה קצת שלא יחשדו. הסתכלתי על מסך הטלפון בעצבנות, מחכה שהדקות יעברו. כשהרגשתי שבטוח, פתחתי את הדלת ויצאתי. חזרתי לחדר, בר שכב במיטה. עיניו עצומות. וידאתי שהנשק מאובטח היטב מתחת למיטה ועליתי לישון מלא מחשבות.   שגיא   הנחתי את הציוד בחדר, החלפתי לב' ויצאתי לכיוון משרד הרס"ר. מכין את עצמי לעוד שבוע של הנפצות ומשימות. קיבלתי ממנו רשימת מטלות ויצאתי. במהלך היום מדי פעם נועם עבר לידי, זרק חיוך ושאל אם הכל בסדר. הנהנתי בחיוך ובלב מעט דופק. המשכתי לתפור משימות. רק ב 20:00 סיימתי את היום הזה. צעדתי לכיוון החד"א. כבר בכניסה נועם הצביע בחיוך על כיסא ריק לידו. העמסתי צלחת והתיישבתי. "אז מה..?איך עבר היום?", שאל. "הנפצות. לא משהו מיוחד..", עניתי. "איך אצלך?", שאלתי. מנסה לצאת ידי חובה. "סתם.. הרבה עבודה. קבלת וזיכוי ציוד באפסנאות. ספירות מלאי, הדברים הרגילים אתה יודע.." הנהנתי. בטח שאני יודע. נזכרתי בלילות עם ארנון ברספייה. רק שם הוא הוריד מגננות ושחרר מעצמו כל פורקן. בלילה מתנהג כמו חתולת מין וביום קשוח ומרוחק. יש לי חולשה לגברים כאלה. זה סקסי. ונועם היה נראה לי יותר מחוספס. הוא שוב ישב קרוב אליי. לא היה שום זכר לבושם מהצהריים. ריח זיעה עלה ממנו. הסתכלתי עליו. הוא קרא את המחשבות שלי והתרחק מעט. "מה, אני מסריח. אה?", שאל בצחוק תוך כדי שהוא מריח את בית שחייו. עניתי בצחוק מובך. "כן, אני יודע. יום ארוך. הולך לדפוק מקלחת של החיים. השמירה שלנו ב 00:00, אתה זוכר..", הוא אמר. טפח על כתפי ואז קם, לקח את הצלחת שלו לעמדת פינוי ויצא. לרגע נדרכתי כשחשבתי על המקלחת אבל אחרי רגע נרגעתי כשנזכרתי שהוא נמצא בכלל במגורים אחרים, שם יש להם שירוקלחת בחדר. אני לעומתו משתמש במבנה עם המקלחות המשותפות. הייתי מת אם הוא היה נכנס לשם. לא הייתי עומד בזה. ועם המחשבות האלה קמתי גם אני ויצאתי מהחד"א. אחרי ביקור קצר בחדר, לקחתי את הדברים שלי ויצאתי לכיוון המקלחות. המקום היה חצי ריק, לקחתי את הזמן, התפנקתי מתחת למים החמים. להביא ביד לא יכולתי, כי לא הייתי לבד למרות שמאוד רציתי לשחרר ממני את כל המתח הזה. השעה כבר הייתה 21:00, חשבתי על השמירה שלנו. 00:00 – עד 2:00, שיהיה לנו בהצלחה. יותר נכון לי. ועם המחשבות האלה התארגנתי לשינה קצרה, או לפחות ניסיתי.   "שגיא, שגיא. קום, יש לך שמירה עכשיו. קום..", שמעתי מרחוק את קולו של נועם. הרגשתי שמטלטלים ומלטפים אותי. לא שמעתי בכלל את השעון כי מתישהו התעייפתי מהמחשבות ופשוט נרדמתי. יותר נכון קרסתי אל תוך השינה. פקחתי עיניים בקושי, מביט בנועם מחייך. ידו ממשיכה לטלטל אותי. "בוקר אור", הוא אומר לי בחיוך המלאכי שלו. חיוך שיכול להמיס פלדה. אני שוכב ומביט בו. לא בא לי לקום. אני יכול להתבונן בחיוך הזה שעות. מבטו משתנה ממחויך למהורהר והוא מכווץ את הגבות שלו. "שגיא? אתה קם?.." "כן יא חופר חח אני קם. תן לצאת ממהלם של השינה..", אני ממלמל וקם למצב ישיבה. הוא ממשיך להביט בי, החיוך כבר לא קיים שם. "יאללה תבוא מהר, אנחנו דופקים שם את החבר'ה. הם מחכים כבר 10 דק'.." הוא אומר ויוצא. אני מתלבש זריז, עולה על ציוד ויוצא מהחדר. המגורים שלי די קרובים לש.ג. הראשי בכניסה לבסיס ואני מגיע לשם תוך דקות. נועם כבר ממוקם בתוך הבוטקה, יושב על כיסא. אני נכנס ויושב לידו. השעה כבר 00:20. פה ושם יוצאים רכבים מהבסיס, ואנחנו מראים נוכחות ועומדים בחוץ, פותחים וסוגרים את השער. קצת אחריי 1:00, זה נפסק. אנחנו עושים סריקה מהירה באזור של הש.ג. מבחוץ ומבפנים, מוודאים שהכל נקי ונכנסים חזרה לבוטקה. אנחנו מתיישבים בכסאות צמודים. נועם התקלח והתבשם ומריח כ"כ טוב שבא לי שהשמירה הזאת לא תיגמר. אנחנו משוחחים על דברים סתמיים. הוא שואל אותי מה התוכניות שלי לאחר השחרור ואני שואל אותו לאן הוא רוצה להמשיך אחריי התפקיד הזה. אני מעלה הילוך ושואל אותו על בת זוג, הוא עונה שאין וכשהוא יוצא סופ"שים הוא מעביר את הזמן עם איזו יזיזה. אני לא יכול שלא לקנא בה,  מדמיין אותו נכנס לתוכה כשהיא שוכבת על הגב. בטוח יש לו כלי מכובד, אין מצב שלא. החבר הקטן שלי מתעורר ואני ממהר להחליף נושא. עכשיו אנחנו מדברים על כושר ועל המחנה ומעלים זכרונות מתחילת השירות. השעה כבר  1:40 והמקום מת. רק שנינו ערים עכשיו. הוא מפסיק לדבר דקה. הוא מביט ברצפה, ואז הוא מרים את ראשו מסתכל עליי ושואל: "מה איתך שגיא? יש בת זוג, בן זוג?". אני מחזיר לו מבט ובולע רוק. אני חושב שהוא שמע. "למה אתה שואל על בן זוג?", שמעתי את עצמי שואל. נדמה לי שהקול קצת רעד. הוא מחייך. "נו די שגיא.. אנחנו לא ילדים. חוץ מזה תרגיש חופשי, אנחנו בתקופה אחרת.." אני מזיז ממנו את מבטי ובוהה בנקודה בקיר. אני בוחר שלא לענות ומוציא את הטלפון מהכיס. בזווית העין אני רואה שהוא ממשיך להביט בי. אני רואה גם דבר נוסף בפניו. סקרנות. "הממ?", הוא מפיק מפיו צליל שואל. אני ממשיך לשתוק. הוא מניח את ידו על כתפי ומעסה אותה קלות. "זה בסדר. אתה לא חייב לענות", הוא אומר ואני ממשיך לשתוק ולהוריד את הראש כי אני גם רוצה שהוא ימשיך. והוא ממשיך. הוא מתקרב ורוכן אליי, תופס את ראשי ומסובב אותו אליו. ואז זה קורה. אנחנו מתנשקים. הוא מנשק מדהים. אבל אז אני נזכר ביובל. אני ממהר להתנתק ממנו. "כן נועם. אני בזוגיות. עם גבר", המשפט הזה יוצא ממני במהירות, וכהוכחה אני מראה לו תמונה של יובל. שיאמין. הוא מסתכל בחיוך מופתע. "חמוד", הוא מצליח להגיד. מעט המום. "תפסת לך ילדון חח.." אני מביט בתמונה ומחייך. "כן.. הוא מהמם וגם לא כזה ילדון. בסה"כ קטן ממני בשנתיים.." אני ממהר להגן על עצמי וגם קצת עליו. עכשיו תורי להביט בנועם במבט שואל. הוא צוחק. "כן. אני בי. אל תעשה מזה כזה עניין. רק תשמור על זה דיסקרטי, אה?", הוא מבקש בשאלה והעיניים שלו צוחקות. אני לא יכול לסרב לו ומהנהן. שתיקה קלה. "אם בכל זאת תתחרט ותרצה להעביר את הזמן…", הוא מציע ברמיזה משולבת בקריצה ואני מסמיק כמו עגבנייה ומחייך. "אתה חמוד!" הוא קובע נחרצות. החיוך שלו עדיין שם. "יאללה בוא. סיימנו. נלך לישון קצת..", הוא אומר ונותן לי ליטוף נוסף בכתף. אני קם ורואה את המחליפים שלנו מגיעים מרחוק. נועם פורק לשנינו את הנשקים, בודק את שלהם ומשחרר אותם. אנחנו נפרדים ליד החדר שלי ונועם הולך לחדרו. אני עולה על המיטה ונרדם כשטעם פיו מלווה אותי לשינה עמוקה.   יובל   יום רביעי הגיע. יום של מטווחים בשטח הבסיס. מיד אחרי הארוחת בוקר העמסנו ציוד וירדנו לשטח. ירינו במשך שעות. כמובן שהמקבצים של בר היו מושלמים. הוא פשוט היה טוב בהכל. שמעתי את המ"מ אומרת לו שיבחן שוב את המעבר לקרבי כי הוא בקלות יכול להיות צלף והוא מתבזבז פה. הוא חייך והניד את ראשו לשלילה, מחרטט לה משהו על רקע רפואי ופציפיזם. מזיין לה את השכל. בתוכי ידעתי את האמת. הוא לא יתן לשום דבר להרחיק אותי ממנו. לא שינוי שיבוץ ובטח לא הסיכון למות במלחמה. אני תקוע איתו. בין אם אני רוצה או לא. ואני עוד לא יודע אם אני רוצה. נקרע בין תחושת הבגידה בשגיא לבין ההתאהבות בבר. כולם מאוהבים בו. זה קל לו, הוא לא צריך להתאמץ. מבין כולם הוא פשוט בחר בי. ואם זה לא מספיק, אני גם הולך להיות תקוע איתו בשירות הסדיר. אני חייב לספר לשגיא. לא יכול להסתיר יותר. אני שולח לו ווצאפ ומחזיר זריז את הנייד לכיס שלא יראו. זמן ארוחת הצהריים הגיע והוציאו אותנו להפסקה. הביאו לנו מהחד"א שניצלים סמרטוטיים ואורז. איכס. אני מכריח את עצמי לבלוע את זה. יודע שנבלה פה לפחות עוד ארבע שעות. בר היה צמוד אליי כל היום. כמו דבק. גם כשהלכתי להשתין באיזה פינה, הוא היה מחכה דקה ומצטרף. שולף בהפגנתיות את הזין הענק והשחום שלו, משתין בעוצמה על החול. הוא ידע שאני מסתכל והיה מחייך לעצמו. לא יכולתי שלא. פתחתי את הווצאפ. אין תשובה. נאנחתי בכבדות. חיכיתי כבר שיגיע מחר לנסוע הביתה. לפגוש את שגיא. לפתע עלה לי רעיון מלוכלך לראש. חייכתי לעצמי בחיוך זדוני.   שגיא   השבוע חלף מהר ויום רביעי הגיע. הבטתי ברשימת שמירה. אנחנו שוב שומרים ביחד. הפעם בין 22:00 – 00:00. יצאתי מהשמירה ההיא עם מלא מחשבות. "יובל לא חייב לדעת מזה. זה רק קוויקי קצר.. גם ככה אנחנו נפגשים פעם בשבוע וגם זה בקושי.. שנינו תקועים פה וחרמנים, בסה"כ סקס הדדי…" בינתיים בכל הזמן הזה אני רואה ברשתית שלי את נועם. צלצול ווצאפ קטע את מחשבותיי. פתחתי. יובל. "היי מה קורה? לא כ"כ יודע איך לספר לך את זה בטלפון וגם אין לי זמן לדבר. יש איתי חייל בטירונות שעלה עליי ומסתבר שהוא גם בי. הוא כל הזמן מטריד אותי…" הרגשתי איך הגוף שלי מתחמם מעצבים. מי זה הזין הזה שמעז להתקרב אליו?!? אינסטינקטיבית התקשרתי אליו. הוא לא ענה. החזרתי את הנייד לכיס ובדיוק אז נועם עבר. "היי מה הולך? מקווה שלא תאחר לי היום, אה?", שאל בחיוך קורן. "חח לא לא, אל תדאג..", הרגעתי אותו. "יאללה אתה בא לצהריים?", שאל. הנהנתי ועזבתי את הציוד על הרצפה. נועם הביט בי מופתע.  "אתה רוצה רגע להכניס את זה למחסן? אני אחכה..". "על הזין שלי! נשבר לי מהמקום ומהתפקיד הזה. די..". כנראה שהקול שלי מעט נשבר כי עכשיו נועם מיהר אליי והניח לי יד על הכתף. " די, תירגע. באמת שלא נשאר לך פה הרבה.."  עצרנו. הוא הביט בי מחייך, ידו מלטפת אותי. הנהנתי שוב. הוא שחרר והתקדמנו לחד"א. בתכל'ס היינו בלתי נפרדים. כבר לא כ"כ שינה לו עם מי הוא יושב צהריים. כולם חיפשו בקרבתו. לי פשוט היה קצת יותר מזל. מילאנו צלחות וישבנו אחד מול השני. הברכיים שלנו התנגשו. הבטתי בו נובר בצלחת, מרים חתיכות מזון לפיו ולועס. הוא הסתכל בי חזרה מחייך ובמבט שואל. סימנתי על לחיו השמאלית שינקה את הלכלוך. הוא מחה אותו עם מפית והמשיך להתבונן בי. "מה?", הוא שאל. "כלום", עניתי. "הכל טוב?", שאל. הנהנתי והמשכתי לאכול. קיוויתי שיבין אותי. זה לא קרה ואני לא יכולתי להגיד כלום. המקום היה מפורק חיילים. אנשים שם אכלו בעמידה. סיימנו ויצאנו. כשהתרחקנו מספיק מההמולה שמעתי את עצמי אומר: "אני רוצה". "מה?", הוא שאל. "אני רוצה", עניתי שוב. הוא הביט בי וחייך. "נדבר בערב". הוא טפח לי על השכם והלך. הלב שלי דפק. הוצאתי את הנייד מהכיס והקלטתי הודעה ליובל שידבר איתי כשהוא מתפנה. חזרתי למשימות שלי וחיכיתי לערב. בשעה 21:00 כבר צעדתי למקלחת. השקעתי ושטפתי את עצמי מס' פעמים שלא יהיו פדיחות.. בלי להגזים רוקנתי על עצמי חצי מיכל סבון נוזלי. בחדר התקלחתי שוב בדאודורנט ובושם. נרגעתי רק אחריי שהרגשתי כמו עץ ריח אנושי. ליאור השותף לחדר משך באפו והסתכל עליי במבט מוזר. "אתה יורד לשמירה או יוצא לאירוע?", צחקתי ויצאתי מהחדר. הקדמתי בחמש דקות. נועם כבר היה שם. הוא עשה בדיקה לנשקים והתחלנו את השמירה. הפעם השמירה הייתה יותר רגועה ויכולנו לשבת כמה דקות בין מכונית למכונית. התחלפנו בתורות. קצת לפניי חצות זה הסתיים וישבנו בנחת. נועם שלח את ידו לצווארי. "התגעגעתי", הוא אמר בקול שקט וליטף אותי מבעד לחולצה. רעדתי למגע היד החמה שלו. "יכולים לראות אותנו".. לחשתי והבטתי החוצה. נועם העיף מבט לאותו כיוון. "המקום ריק. תפסיק לאכול סרטים..", ביקש ונעמד. הוא התחיל לעסות את צווארי והשכמות. הידיים שלו מדהימות. נאנחתי וזרקתי את ראשי אחורה. "וואו אתה ממש תפוס", אמר והמשיך לעסות אותי. לאט לאט הרגשתי איך הגוף שלי משתחרר. הוא מדהים. "תשמע אתה חייב לעבוד בזה. אתה מטורף", אמרתי והוא צחקק והמשיך לשחרר אותי. המחליפים שלנו הגיעו ואנחנו קמנו ומיהרנו לחפוף אותם. נועם פרק להם את הנשקים ועזבנו את המקום. "לאן הולכים?", שאלתי אותו. הלב שלי דהר. "אתה תראה", אמר בחיוך והגביר קצב. נראה שגם הוא היה נרגש. פה ושם פנסי תאורה דלקו באור חיוור. רוב המחנה היה חשוך. הלכנו כמה דקות טובות עד שהגענו לאפסנאות. עצרתי. פלאשבקים שטפו אותי. דמותו של ארנון עמדה מול עיניי. הרגשתי כאילו הכל מתחיל מהתחלה רק שהפעם יובל בתמונה. "מה יש?", שאל נועם. "כלום. סתם.. בטוח שמספיק דיסקרטי?", שאלתי בחשש. "כן. אל תדאג. נהיה בשקט ויהיה בסדר..", הוא נתן לי את החיוך המרגיע שלו. המשכנו להתקדם, נועם שלף את הצרור מהכיס, הארתי עליו עם הפנס של הטלפון. בידיים בוטחות הוא פתח את המנעול הכבד. נלחם ברעש המעצבן של הדלת. הוא סגר אחרינו ונעל. ואז הוא עלה על כיסא וניתק את המנורה. גאון. "אם מישהו ישאל נגיד שהיא נשרפה ושהייתי חייב לסדר את המקום ובאת לעזור לי. אנחנו חייבים להיות בשקט.." הוא נתן לי מבט לראות שהבנתי. חייכתי והנהנתי נמרצות. "בוא אליי", לחש. התקדמתי אליו. הוא תפס אותי בחולצה והתנשקנו. בהתחלה זה היה עדין, הססני, חוקר, מתוק, תמים, אבל אז זה התגבר. הלשונות שלנו נפגשו. אכלנו אחד את השני. לא רציתי שזה יפסיק. הוא היה טעים והקפיד על צחצוח השיניים. שמחתי לגלות ששנינו לא מתפשרים על היגיינה. הוא עבר לנשק אותי בצוואר. גנחתי ועצמתי עיניים. אצבעותיו החלו לפרום את כפתוריי חולצת הבית שלבשתי. נתתי לה ליפול ארצה וידיי נשלחו גם הן לחולצתו. פורמות במהירות את הכפתורים. עברנו לחבק אחד את השני. שפתינו ממטירים נשיקות קטנות אחד על רעהו. גנחנו בחרמנות ובחוסר שליטה. בליבי התפללתי שאנחנו היחידים שערים בשעה כזאת. עינינו הסתגלו לחושך הודות לפנס תאורה שהיה בחוץ. החלטתי להמשיך וליזום וירדתי על ברכיי. ידיי שחררו את חגורת מכנסיו. הוא עזר לי להפשיל את המכנס. חושף רגליים שריריות ושעירות. משיכה נוספת והבוקסר ירד. איברו עמד והצביע עליי כמאשים אותי בדבר מה. הערכתי בליבי שוב את נועם על כך שהתגלה כבחור אסתטי שהקפיד לגלח את החבילה שלו. תפסתי את הזין בידי והכנסתי אותו לפי הרעב. מצצתי אותו בשקיקה. עיניי עצומות. מעליי נועם גונח ומתנשף. בא לי לקום עם הסאונד הזה בבוקר. זה מדליק! וזה רק דירבן אותי להמשיך. אחרי כמה דקות כאלה הברכיים התחילו לכאוב לי. קמתי והמשכתי להפשיט אותו והתפשטתי בעצמי. עלינו על השולחן ציוד הענק ונשכבנו על ערימות המדי בית שהיו שם. חדשים מהמפעל, ארוזים באזיקונים.   "אתה יודע.. כל זה למחר".. אמר נועם וחייך. "אז אולי כדאי ש.." התחלתי להגיד ונועם קטע אותי. "לא.. עזוב שטויות. שיישאר ככה, על הזין שלי…", הזין שלו בהחלט היה מסמר הערב. המשכנו להתחרמן כשאני מעליו. חקרנו אחד את השני. הידיים ליטפו, הלשונות ליקקו בסקרנות נקודות חבויות, נסתרות. מדי פעם אחד מאיתנו קפץ בהפתעה, גניחה השתחררה לאוויר. אך מיד המשכנו במלאכת העינוג. אהבתי במיוחד להתעכב על החזה השרירי והמעוצב שלו, שיער דליל קישט אותו. הנחנו את ידינו אחד על החזה של השני, מלטפים את השיער. את הגבריות הזאת. הפה שלי שיחק עם הפטמות שלו, נועם נאנק בתגובה. ידיו עוברות על הישבן שלי. מלטפות ולשות. כל הזמן הזה אנחנו מתנשקים, הלשונות שלנו כבר הספיקו להכיר אחת את השנייה. התחיל להיות לנו חם. החלטתי להעלות הילוך. התהפכתי בתנוחת 69, חוזר להתמקד בזין שלו. נטלתי אותו שוב בידי, יורק יריקה הגונה ומכניס אותו לפי. גם נועם לא בזבז זמן. ידיו פערו את פלחיי ישבני. לשונו נכנסת עמוק פנימה למנהרה, חוקרת. מלקקת. גנחנו בחוסר שליטה. פי ייצר עוד ועוד ריר שעזר לי להתמודד עם הגודל שלו. ידי חפנה את אשכיו כמו שקלים, עוברת מדי פעם על איברו ושוב חוזר חלילה. גופו רעד מהמגע המטריף שלי אך הוא לא עצר לרגע. התקשיתי לשמור על רצף. נועם היה ממש טוב ברימינג. הלשון שלו נכנסה לעומקים ואני גנחתי בלי שליטה. הוא מצידו גנח באופן עמום שהלך והתגבר ואני הבנתי את הרמז והתנתקתי ממנו. חיכיתי שיירגע קצת. שלפתי קונדום מהארנק וגלגלתי על איברו. עליתי שוב על השולחן, רגליי משני הצדדים. פניי מול פניו. נועם מכווין אותי בזהירות, אני מתכופף בסקוואט ומתיישב כשעווית קלה עוברת בפניי. "אתה בסדר?", שאל בקול מודאג. "כן. פאק.  אה כן, יש לך גודל שתהיה בריא"… אמרתי ושנינו נקרענו לאיזה חצי דקה כשהזין שלו בתוכי. נועם ליטף אותי בירכיים ואני התחלתי להתנועע. סוחט אנחות משנינו. לא הפסקתי לנוע. גם לא כשנועם ביקש. ואז התחנן. קפצתי לו על הזין כמו ילד שרואה פעם ראשונה טרמפולינה. היה לי מדהים. צפיתי בו נאנק ומזיע כשגמר בקונדום. כשהבנתי שנגמר, קמתי והוצאתי אותו בזהירות. נזהר שלא ללכלך את המדים שהיו מתחתינו. זרקתי אותו לפח ונועם בזמן הזה קם, ניגש אליי וירד לי בהפתעה. גנחתי ותפסתי בשולחן, נזהר לא ליפול. הוא העמיד לי אותו בשניות, הסתובב עם התחת אליי נשכב על השולחן ושאל: "רוצה לזיין אותי?". "אתה מסתלבט או מה?", שאלתי והוצאתי קונדום נוסף. תוך חצי דקה גלגלתי אותו על איברי ונכנסתי אליו בעדינות. זה היה השיא של הלילה הזה. הגניחות שלנו הסתנכרנו ונשמעו היטב בחלל החדר. קיוויתי שהן לא יצאו החוצה. זיינתי אותו במשך תקופה, לא רוצה שזה יסתיים. פה כבר הזענו כמו סוסים ונועם הדליק את המזגן. אני מצידי שלחתי יד לכלי שלו והתחלתי למולל אותו בטירוף. הפעם היה תורו לגנוח בהפתעה. "בא לי שנגמור ביחד", ביקשתי והוא הנהנן בראשו. הגברתי קצב והרגשתי איך הזרעונים מטפסים להם. "תגיד לי שאתה קרוב", ביקשתי והמשכתי לנבור בתוכו. התחושה הייתה מדהימה. החור שלו היה צר ואני רק הרחבתי אותו עוד ועוד. נאלצתי להוריד ולהגביר קצב. מחכה לנועם. בדיוק כשהתחלתי להרגיש שהשרירים נתפסים וסימני עייפות, נועם הכריז שהוא קרוב. "כן. תן לי את זה", ביקשתי בקול חנוק מהתרגשות, ממלמל דברים חסרי היגיון. מרגיש איך הזרעונים שוב עולים ומטפסים. "אהה גומר ממ", שמעתי אותו ואצלי נפתח הסכר והקונדום התמלא והתנפח. כשנרגענו הוצאתי את ידי וליקקתי אותה מהשפיך שלו. היה לזה טעם סמיך ומלוח אך זה לא עניין אותי. היה זה השפיך של נועם. הוא הסתובב אליי והתנשקנו ארוכות. נושמים ונרגעים מהסקס המטורף הזה. התלבשנו בשתיקה. מביטים אחד לשני בעיניים. מסמיקים וצוחקים כמו נערים בתיכון שעשו מעשה אסור. הצצתי בטלפון. 2:30. מטורף. זה הרגיש כמו חצי שעה. סידרנו זריז את המקום. ניקינו את כתמי השפיך מהמדים ומשאר הציוד. מה שהיה מלוכלך מדי העפנו הצידה בשקית. כשסוף סוף סיימנו נועם פתח את דלת האפסנאות והציץ החוצה. "יאללה בוא", אמר בשקט ואני יצאתי אחריו. נעלנו והתיישבנו בצד. הדלקנו סיגריה ועישנו בשתיקה. העיניים דיברו. השתיקה הופרה כששמענו צעדים. אל המקום התקרב אחד הנגדים. "לילה טוב. מה קורה?", שאל מאור האחראי על הנשקייה. "טוב מה איתך?", שאלנו במקהלה אני ונועם ושלושתנו צחקנו. "בסדר.. לילה לבן אצלנו. עושים ספירת מלאי… שמעתי רעשים מקודם..", הוא אמר והעביר את מבטו בין שנינו. "כן.. גם אצלנו באפסנאות היה לילה לבן. נתקעתי בלי חיילים אז שגיא עזר לי עם הציוד למחר. עכשיו סיימנו.." "עבדתם קשה, אה? וואי וואי אתם מזיעים… טוב.. תביאו סיגריה", ביקש ואני התנדבתי לשלוף לו אחת. נשארנו לדבר איתו עוד קצת. המשכנו לשבת שם עד שהוא הלך. "אתה חושב שהוא יודע?", שאלתי את נועם. הוא רק משך בכתפיו.  חשש קל אחז בי. לבסוף נפרדנו בחיבוק סטרייטי והלכתי לישון את השעות שנשארו עד הבוקר.   המשך יבוא